- נר
-
הודלק ע"י אורית אלברט בתאריך 11/04/2021
אריה, דודי היקר.
לא זכיתי להכירך. נפלת במלחמה הארורה בעודי בת ארבע. כל הסיפורים ששמעתי וקראתי אודותייך מתארים דמות שכל כך הייתי חפצה להכיר ולהתחמם לאורה. מלח הארץ, מפקד נערץ, אדם מוסרי וערכי, אוהב עם-אדם-אדמה, בעל אוהב ותומך לדבורה, אבא חם ומסור לגנית, תלמיד מצטיין, דוגמא ומופת לכל מי שהכיר אותך, בן אהוב ומוערך עד אין קץ על ידי הורייך. כשהלכת, נפערה תהום עמוקה של יגון וצער. סבתא וסבא כאבו את לכתך בעצב אין סופי. סבתא לא החזיקה מעמד והצטרפה אלייך, ככל הנראה כדי לשמור עלייך במקום בו שניכם נמצאים עכשיו. גנית בתך הקטנה התמוטטה וסבא לא הצליח לשמוח יותר משום דבר. סבא, הציוני הגאה שעלה לארץ בהיותו בן 17בשנת 1932, שעבד ולחם כדי להקים את הארץ הזו, לא יכל אפילו בחגיגות יום העצמאות, לשמוח את שמחת הארץ הזו, שלקחה ממנו אותך, היקר לו מכול. דבורה היא אישה אמיצה מאין כמוה והיא בחרה להנציח אותך בכל הזדמנות. במשך כל השנים היא אוספת עלייך ידיעות ומזכירה אותך בכל מקום וזמן. כולנו כאן זוכרים ומזכירים אותך תמיד. הנשמה הגדולה שלך השאירה את חותמה לנצח. וכך, אתה ממשיך לחיות אתנו, בינינו, בתוכנו. יהי זכרך ברוך ונשמתך צרורה בצרור החיים לעד.