שיר קינה שכתבתי אליך אחי, ניקודו - דמעה, ותויו - בכי.
כי שם בחברון נפלת חלל, מלכי ואלקי כי אליך אתפלל.
ריכה אשב בדד - ה' אלקי - לוקח ממני הטוב בידידי,
כלבנת הספיר, וכעצם השמים לטוהר - איננו - כי עלה זה הנער,
עלה למרום עד כשביט, כלהבה, הזילו עיני דמעה - כי נפשי אותו אהבה.
ליבבתיך חנן - כאחת מעיני - כאציל שברעי,
כמבין עפאים ישמע קולך - מתנגן ומסתלסל - עד יבואו עדיך,
קולות המית בכינו, חרישי, עצבה החבורה - כי אתנו אינך.
יצא אדם לפעלו, ולעבודתו עדי ערב,
וכך סובב לו הגלגל, אלי, בוחן כליות וקרב,
כי רק אתה, הבוחן לבבות, רואה איך עמוק עמוק גדולה העצבות,
בהזכרנו באותה פריחת הידידות, הרעות.
באותה אחווה מלווה בחיוך לא מש,
כי לא במהרה חנן, ינתק החוט המשולש,
של אהבת חבר ועם, אדם ועולם,
אהבת היקום - אהבת המושלם.
הזילו עיני דמעה - אך עמוק במסתרים,
כי כך רוצה חנן, שנשאר חזקים, איתנים.
צו, צוואה היא לנו - זכר אותו חיוך מלבב,
להמשיך להתמיד, להתעלות - לא לאכזב.
מה יפו ואצלו פעמיך האחרונים,
בהליכה זכה וקדושה, בעיר האבות, וכעת גם הבנים.
דקות עדינותך - כחוט השני,
שזור כפרח נדיר - בתוכנו עם עני,
עם עני מנבחרי בחורים שכמוך,
וברורה התופעה - בראותנו את משפחתך - אחיך והוריך.
אמיצים הם חנן, גזע נדיר ומיוחד,
נעים הוא הבית, חום וחיוך מקדמים כל אחד,
רק אי-שם בנבכי הלב - מקום אותו - אלקים שמור,
בדידות ועצב - כי איננו הבכור.
מופלא היה הוא ארצי, תמימות אהבת מולדת,
מסעות, ואדיות, ימים ומדברות, בד' אמותיך, אדמת דם סופגת,
כולו שירה, אוזן קשבת, מפלט בו ומרגוע,
כעמוד אש, שלפני המחנה, יכון וינוע.
קשוב נא יה, שוכן מעולים,
כנוס דמעותינו, דמעות חברים,
שילמה משפחה וחבורה זו את מלוא המחיר,
כי אליך שלחנו את הטוב, המיוחד, הבכיר,
קבל נא ברצון, בזרועות פתוחות זה המתן,
כי אליך ה' אקרא, ואל ה' את - חנן.
אבי רט - כסלו תשמ"א