אלבום תמונות
"קוקו", כך נקרא יעקב בפי חבריו וכך גם אני קראתיו. הוא הגיע אלינו ל"שביעית". זוכר אני את קוקו מפגישתי הראשונה עמו "בארבע-עיניים" בענין קשיים לימודיים מסוימים שנתעוררו כתוצאה מצורך ההסתגלות אל בית ספרנו ואל מוריו החדשים. אינני זוכר בדיוק את תוכן שיחתי עמו, אך זוכר אני היטב שהנער השאיר עלי רושם רב בשלוותו וב"כניעתו התמימה" כל כך, דבר שלא הייתי רגיל אליו בשיחות דומות. קוקו סוגר את מוריו... כל כך שונה מנערים אחרים המנסים "לבעוט" תחילה. תכונה זו שבתה את לבי.
נראה לי שלא אחטא לאמת אם אומר שטוב-הלב היא התכונה שאפינה במיוחד את קוקו ושחבבה אותו כל כך על חבריו בכיתה. אותו שקט נפשי, יחס חברי כן, מעורבות בחיי הכיתה ומעל כולם הרוח הטובה - כל אלה התקשרו אצל קוקו לקסם אישי מיוחד ואור פנים שלא ניתן להגדרה ושלא יכולנו לעמוד בפניו. כולנו אהבנוהו.
קוקו היה במרכז הענינים החברתיים בכיתה וזה היה טבעי לו. הוא היה טיפוס של מנהיג אמיתי שלא נדרש למאמץ כלשהו...
זוכר אני - באחד הימים לפנות ערב יושב הייתי במרפסת ביתי המשקיפה על רחובה המרכזי של כפר-סבא - ראיתיו, את קוקו, מדריך בתנועת נוער, ספק עומד ספק יושב לצד מעקה המדרכה, מצפה לכינוס חניכיו ה"אפרוחים" תוך כמה דקות נצטרפו הם לכלל חבורה לא קטנה בתלבושת הכחולה. קוקו הריהו מדבר אליהם, והם, הקטנים, מקשיבים. ראיתי והרגשתי את מבטי הערצה והאהבה שנשלחו אליו. ידעתי כי רק האיש האוהב באמת יאהבוהו... כזה היה קוקו שהכרתי מן הצד...
בגאוה על שזכיתי להיות מחנכו
וביגון על אביב עלומיו שנקטף
יואל אורטל