המערך המצרי ששכן בין מוצב י' למוצבי התמילה, כלל פלוגת חי”ר ויחידת משוריינים. לפני הצהריים ביום ה- 26.12 הפעילו המצרים חלק מהכוח הזה. תצפית במוצב י"ג זיהתה כוח מצרי משוריין שהתקדם על הכביש לעבר המוצב. המג"ד הורה לפלוגה המסייעת להציב אל מול הכביש תותח נ"ט, שנלקח קודם לכן שלל, והורה לכל הכוחות להיערך לאפשרות של התקפת-נגד מצרית.
מ"פ המשוריינים, אריה וייסברג, יצא בראש מחלקת משוריינים לעצור את הכוח המצרי ולעכבו. הוא קידם את הזחל"ם שנשא תותח של 20 מ"מ ואיפשר למצרים להתקדם עד שהגיעו לטווח היעיל של התותח. מפקד התותח היה בוריס, חייל שלחם בצבא-האדום. הוא פתח באש לעבר הכוח המצרי, שמנה 3 משוריינים נושאי תותח - והכוח המצרי העדיף לסגת ולנתק מגע.
כוחות חסימה שהוצבו באזור המשריפה עצרו כוחות מצריים שניסו להגיע ממערב.
cשעות הצהריים התפרסו פלוגות הגדוד השביעי במוצבי פיתחת התמילה, כדי למנוע מהכוח המצרי, הלכוד במוצבי ביר-עסלוג’, לפרוץ דרומה בציר הכביש.
גדוד 9 השלים הכנותיו להמשך תנועה לעבר המשריפה באיגוף ממזרח. עם רדת החשיכה (ליל 27.12) החל הגדוד לנוע בלא אורות, כשמחלקת הג’יפים של ניסן לוויתן מובילה. בשל קשיי העבירוּת התנהלה תנועתם, לאורך כ- 30 ק”מ, במשך כל הלילה. עם שחר ה-27.12 הגיע הגדוד לרגלי המשריפה ונערך לחנייה. מחלקת הג'יפים של יוסי ליכטר סיירה כל העת באזור שיבטה, כדי לאבטח את הגדוד מצידו הדרומי. לפתע הבחין ליכטר בשיירה של עשרות מכוניות שנעה במרחק של 3-2 ק"מ, ובהבינו כי זו שיירה מצרית הנסוגה מביר-עסלוג' דרומה, והחליט להציב לה מארב. הוא עידכן את המג"ד, שהורה לו לעכב את השיירה עד שהגדוד יתארגן לרדיפה אחריה. כעבור זמן החלו היחידות הממונעות לרדוף אחרי שיירת כלי-הרכב המצריים (20 משאיות ו- 8 משוריינים, 4 מהם נושאי תותח) והאזור היה אפוף ענני אבק. כעבור זמן הגיעו המצרים למכתש קטן ודרכם נחסמה. החיילים ירדו מכלי-הרכב וכאשר ראו כי מכתרים אותה נסוגו רגלית. בחילופי האש נפצע קשה החובש שישב בזחל"מ המג"ד, ומת מאוחר יותר מפצעיו. השלל היה משמעותי: בנוסף למשוריינים, היו המשאיות עמוסות בדלק, בתחמושת, בכלי-נשק ובסיגריות בשפע.
נסים ערוסי, החובש, נפצע ומת מפצעיו בתקיפה על השיירה המצרית