אלבום תמונות
בשעות הממש אחרונות של אוהד, כשהוא ישן את השינה הארוכה, העמוקה, ולנו נשאר עוד ללטף ולספור בפחד את השניות מנשימה לנשימה, כשהוא עטוף באהבה וחרדה של כל כך הרבה חברים וקרובים וחברים שקרובים, שאל אותי מישהו אם הייתי רוצה שזה כבר ייגמר אולי ההגיון היה אומר שכן. אחרי הכל היה ברור שאנחנו נמצאים באמת באמת בסוף - ומלבד אותה שינה לא יכולנו לעזור לילד שראינו בחוסר אונים איך הוא נושם פחות ופחות. אז אולי ההגיון היה אומר שעדיף שייגמר כבר - אבל אני לא הצלחתי להגיד שדי, ושאני מוכנה כבר להיפרד וגם עכשיו אני מרגישה שזה הדבר הבאמת הכי קשה - להסכים להיפרד. אז הנה - אני מנסה - לחפש את המילים הנכונות במן פרידה סופית, קשה, רעה כל כך. ופתאום המילים כולן בורחות לי. באיזה מילים אפשר להשתמש לתאר דבר כזה? להגיד על אוהד שנפטר - נשמע מרוחק - כאילו לא היכרנו אותו, להגיד שמת נשמע סופי מדי קשה מדי פתאום המילים שתמיד הן הכלי הכי טוב בשבילי - מתבלבלות ומסתכסכות ומקבלות משמעות לא מספיק נכונה. לא מספיק נוגעת להגיד על אוהד שהיה טוב וחמוד ואופטימי - נשמע לי בנאלי. אבל נכון, אוהד טוב וחמוד ואופטימי - וכל כך המון אנשים אהבו אותו. כל כך המון מתגעגעים אליו עכשיו. והפרידה הזאת היא הדבר הכי קשה, הכי נורא, הכי חסר טעם שיש. ואין לי מילים אחרות - הפרידה הזאת היא הכי קשה שיש.