דרור אהובנו,
כשאני רואה עלה נושר בשלכת
אני חושבת עליך - דרור,
כשאני שומעת תינוק צוחק
אני נזכרת בעיניך הכחולות, הבוהקות,
כשאני מריחה ריח תבשיל ברחוב
אני מעלה בזכרוני את כל הפעמים בהם סבנו בשבתות ובחגים
סביב שולחן משפחתי
כשאני רואה ענן נעלם בשמיים
אני נזעקת על קלות חלוף החיים
.
איך יכול אדם לפסוע אל השקט והאין -
ולמצוא בו מרחב ?
איך יכול אדם להביע במוות -
את חווית הקיום ?
איך יכול אדם לגלות פנימיות שאינה מוכרת -
לכל אוהביו ?
איך יכול אדם להיפרם מחייו -
כשכל כך הרבה תקוות צומחות בו ?
איך יכול אדם לכבד את ערך החיים -
בחברה המאוהבת במוות ?
תמיד ליוו אותך צבעים, פרחים, ניחוחות, חברים, צלילי מוסיקה
רסיסי אושר ושמחה היו הילתך
מיקצב של שמחת חיים
אך יד קרה עלתה מן התהום
ומשכה אותך פנימה
נגד טבעו האלוהי של האדם
בהיעדר היש - מצאתי נוכחות פועמת
קיבלתי תובנה למרחב מפוצל ופעיל של פירוש המוות
על ריבוי זמניו והתרחשויותיו
אתה בחרת את דרכך
ובכך הפכת חופשי
בזכות הגיונך הפנימי אני בוחנת כל יום מחדש
מהי המשמעות לקיום
ואתה - החתום, החומק
במעשך הבלתי נהיר
הופך להיות נוכח וממשי
בכל דקה מחיינו
כולנו שרים לך כל ערב שיר ערש
יחד עם כל המלאכים,
לרצף את חייך האחרים
וללוותך בכל אשר אתה נמצא
מדודתך המתגעגעת
מרגה