אלבום תמונות
נירי שלי,
חמש שנים בלעדיך והרבה איתך במחשבות.
חמש שנים של חיפוש דרך ללכת בה מבלי למעוד. חמש שנים... ואני שורדת למרות הכל ומגלה שאנו, המשפחה, מסוגלים להתמודד עם הסבל ולצאת אף מחוזקים.
אבא ממשיך בנסיעותיו לחו"ל ומשקיע גם הרבה זמן בהנצחה. בלרשום עוד רחוב ועוד בניין על שמך.
שגיא, לא תאמין, חתם קבע למספר חודשים וממשיך להתעסק במוזיקה, לנגן ולכתוב שירים וגם הם עוסקים קצת בך.
וטל... אחותך הקטנה, כבר בתיכון וממשיכה לעשות חיל בריקוד ובנגינה. השנה, ניר, היא הציגה עבודות שלה אותן עשתה במשך חמש שנים וכולן עוסקות בך ובמותך.
עשרים שנים ושבעה חודשים של חיים איתך ניר, והמחשבות עוברות ומצלמות תמונות וחוזרות בחדרים אפלים ועצובים. ויש גם מחשבות המעלות חיוך, המזכירות את שמחת החיים וההנאות הקטנות שהיו מנת חלקך, מנת חלקנו אנו - ילד "בלתי עציב" שלי. לא פעם אני סוקרת את עשרים השנים ושבעת החודשים של חייך, ניר ומוצאת שעוד הרבה רצונות שלך לא התגשמו, שהסקרנות שלך והיכולת לנסות דברים חדשים לא מוצו...
ובעצם - מאז חשך עולמי... מואר עולמך כנר לנשמתך. חמש שנים מאז הלילה הנורא ההוא ואני מוצאת את עצמי מתעסקת בחייך לאחר מותך יותר מאשר לו חיית. ואיך כתבת פעם לאחת מידידותיך: "איש עוד לא חזר אל קו ההתחלה, זו אולי משאלה...".
אוהבת לעד, אמא.