סרן יאיר אירי סווט ז"ל

קורות חיים

יאיר, בן רות וצבי, נולד ביום כ"א בסיון תשי"א (25.6.1951) בכפר מרדכי. שנותיו הראשונות עברו בחווה חקלאית "דגנים", אשר עלתה על הקרקע באזור קסטינה, בצפון הנגב. הוא למד בבית-הספר על-שם אלחריזי בתל-ברוך.

כשהיה בן ארבע-עשרה נסע יחד עם משפחתו לארצות הברית, לצורכי ריפוי של אביו, שהיה נכה מלחמת העולם (קטוע שתי רגלים). שם החל יאיר את לימודיו בבית-ספר תיכון. כאשר חזר לארץ יצא בהתנדבות לעזרת קיבוץ תל-יוסף, בענף המדגה. לאחר מלחמת ששת הימים הצטרף לסיורי המדבר של נאות-הככר, שהיו החלוצים הראשונים שחדרו וסיירו בחבל ארץ חדש-ישן זה. יאיר גויס לצה"ל גיוס מוקדם, בתחילת פברואר 1969, והוצב לחיל השריון.

כאן מצא את מקומו והלך מחיל אל חיל. הוא סיים בהצלחה את מרבית הקורסים הנהוגים בגייסות השריון: טירונות, קורס תותחנות, קורס למקצועות הטנק וקורס מפקדי טנקים. מפקדיו, שעמדו עד מהרה על היכולת הגנוזה בו המליצו לשולחו לקורס קצינים. הוא השלים קורס קצינים, קורס קציני שריון וקורס מפקדי פלוגות. בין קורס לקורס אף סיים בהצלחה קורס צניחה. הציון הממוצע שלו בקורסים אלה היה 90.

מפקדיו הבכירים התלבטו בהחלטה אם הוא קצין טוב מאוד או רק כמעט טוב מאוד. לאחר שסיים את תקופת שירות החובה הצטרף לשורות צבא הקבע. תקופה מסוימת שירת כמדריך בבית-הספר לשריון, אך רוחו התוססת דחפה אותו למעשים. הוא נתמנה כמפקד פלוגה בחטיבה 7 הנודעת. הערכות מפקדיו עליו היו מלאות בדברי שבח: "קצין העומד יפה במצבים קשים ובקרב, מגלה אומץ לב ודבקות במטרה. מצליח מאוד בהנהגת חייליו ואהוב עליהם"; "קצין עם רצון עז, משתדל מאוד לבצע את המוטל עליו"; "קצין בעל חוש אחריות מפותח וממלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר, בעל יכולת שליטה ופיקוד טובים". על פעולותיו בקווים הקדמיים הוענק ליאיר "אות השירות המבצעי".

פריסתה של החטיבה בכל גזרות הארץ לא מנעה ממנו להתקשר מדי פעם הביתה ואף "לקפוץ" לכמה שעות, כדי להרגיע את בני משפחתו. במלחמת יום הכיפורים לחם יאיר בראש פלוגתו בקרבות הבלימה ברמת הגולן וביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), בקרב על החרמונית, נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה כאשר חש לעזרת אנשיו ויאיר נהרג.

תחילה נקבר ארעית בבית-הקברות בעפולה, אותה העיר שאליה הגיע אביו כמעפיל שנים קודם לכן. אחרי-כן הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות שעל הר-הזיתים. הניח הורים, שני אחים - משה (מיקי) ורמי ושתי אחיות - דבורה ונונה להבי (אם שכולה לאיתן להבי).

לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. על אומץ לבו ולחימתו הנועזת הוענק ליאיר "עיטור המופת". וזה דבר תעודת העיטור: "סגן יאיר סווט ז"ל היה מפקד פלוגת טנקים בקרבות הבלימה ברמת הגולן. ב-7 באוקטובר 1973 עלה לעמדות אש ופגע בטנקים של האויב מטווחים קצרים של 200-500 מ', והצליח לגרום לאויב אבדות כבדות. תוך כדי לחימה נפגע טנק בפלוגתו והצוות נראה קופץ. סגן יאיר סווט ז"ל התקרב לצוות כדי לראות מה קרה וכשעצר, נפגע ונהרג.

סרן יאיר סווט ז"ל שימש דוגמא ומופת באומץ-לבו ובקור-רוחו לכל הפלוגה ובהשפעתו עמדו החיילים במקומותיהם והמשיכו להילחם. על מעשהו זה הוענק לו אות המופת". במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בנכם סרן יאיר ז"ל שירת ביחידת שריון בתפקיד מפקד פלוגת טנקים. מעמודי התווך של היחידה, הטביע את חותמו על כל חייליה. הוא שירת ביחידה במשך שנה וחצי, אימן את חיילי היחידה והכין אותם למלחמה בצורה מעולה. ניחן בטוב לב לדוגמא והיה אהוב ואהוד על כל פקודיו ומפקדיו, חרוץ ואמיץ ומסור למופת";

שר הביטחון, במכתבו למשפחה השכולה, ציין כי "יאיר הוגדר כקצין יעיל, ממושמע, לויאלי, מצליח ואהוב על הכל. זכרו של יאיר הוא קודש ונצרנו בלבנו בגאון". תקופת שירותו בשגרה, באימונים ובקרבות רמת הגולן, במסגרת גדוד הטנקים בו שימש כמ"פ, מתוארת בספרו של מפקדו, אביגדור קהלני, "עז 77".