בן רינה ויוסף. נולד ביום י באדר ב' תשי"ט (18.3.1959) בהוד השרון כילד החמישי במשפחה. הוריו, מראשוני שכונת גיל-עמל בהוד השרון, חינכו את ילדיהם לאהבת המולדת. את המשפחה האמיצה הזאת תיאר חיים חפר במקאמה שכתב במלאת 'שלושים' לנפילתו של שמוליק: "ואמצנו אל לבנו את המשפחה הזאת העקשת העקבית / המשפחה שלנו, המשפחה העלית, המשפחה הקרבית / המשפחה, שהיא עטרת הארץ הזאת ואבק נעליה / ואשר אנחנו הצופים בהם, הננו עפר לרגליה".
שמוליק למד בבית-הספר היסודי 'שפרינצק' בהוד השרון וסיים את חוק לימודיו במגמת האלקטרוניקה בבית-הספר התיכק 'מוסינזון' במגדיאל שבהוד השרון.
סיפר עליו מורו בבית-הספר התיכון: "הוא היה בחור חברותי מאוד. תמיד היה במרכז הפעילות החברתית, מארגן של כל האירועים החברתיים, אף שלא בלטו בו תכונות מנהיגות. הוא היה בחור חסון מאוד. רחב כתפיים, וטוב-לב מאין כמוהו". אחיו מספר שעוד מילדות גילה שמוליק עצמאות רבה בכל תחום שעסק בו. הוא היה מוכשר ונבון וגילה כשרון בתחום המתימטיקה. שמוליק היה חבר בגדנ"ע, הרבה לשחק כדורגל והתעניין בספרות.
שמוליק גויס לצה"ל בחודש ספטמבר 1977 וכל מבוקשו היה לשרת ביחידה קרבית. בעת הטירונות נפצע שמוליק פעמיים: פעם בעינו ופעם בפניו בהתפוצצות מטול אר.פיג'י. מפציעה זן נשארה צלקת בפניו. עקב הפציעה נמנע ממנו לצנוח יחד עם חבריו למחלקה, אך לאחר ששוחרר מבית-החולים עמד על שלו וצנח, הוא הופיע בבית גאה מאוד, כשעל מדיו מתנוססות כנפי הצנחן, בחודש יולי 1979 סיים שמוליק קורס קציני חי"ר והחל את דרכו כקצין מעולה, בעל רצון עז להצליח, היוזם ומפעיל היטב את המערכת שעליה הוא מופקד. הוא נחשב למפקד בעל ראייה רחבה, שניתן לסמוך עליו, והמגלה רגישות רבה לבני אדם. התקדמותו במסלול התפקידים והדרגות היתה מהירה ובטוחה. ביולי 1980 הוענקה לשמוליק דרגת סגן, ובמרס 1982 עלה לדרגת סרן. וכך הוא התקדם, עד שביום העצמאות ה- 40 של מדינת ישראל, בשנת 1988 עוטרו כתפיו בדרגות סגן-אלוף. שמוליק, שהחל את תפקידיו בצבא כמפקד כיתה בנח"ל, המשיך כמפקד מחלקה, סגן מפקד פלוגה, מפקד פלוגה, סגן מפקד גדוד, מדריך בבית-הספר לקצינים, קצין אג"ם, וסיים את דרכו כמפקד גדוד בחטיבת גבעתי.
בשנת 1982 נשא שמוליק לאישה את יהודית, וברבות הימים נולדו להם שני בנים, אסף ואלעד. הוא למד בבית-הספר לפיקוד ומטה (פו"ם) בשנת 1984, ובהמשך למד היסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב. שמוליק סיים את לימודיו וקיבל תואר בוגר. שמוליק התווה דרך מופת לחייליו, בדוגמה האישית שנתן בתעוזה, בנחישות ובמסירות שהפגין. ובעיקר בראשוניות ובמהירות התגובה. הוא היה מהראשונים שהסתערו וחיסלו את המחבלים שניסו לחדור לארץ בכדור-פורח ב-1961. שמוליק פיקד גם על חילוץ כוח חיילי גבעתי, לאחר שמפקד וקצין נוסף נהרגו, ב'ליל הגלשונים' כאשר מחבלים חדרו לארץ בשני גלשונים ואחד מהם הצליח להיכנס לבסיס צה"ל, חיסל שמוליק את המחבל האחר, שנחת ברצועת הביטחון. כאשר התמנה שמוליק לתפקידו האחרון, מפקד גדוד בגבעתי, הבטיח כי גבול הצפון יהיה חסום. ואיש לא יוכל לעבור דרכו אל יישובינו, ואמנם, הוא ופקודיו עשו לילות כימים כדי לקיים הבטחה זו, חודשים ספורים לפני נפילתו הסתער שמוליק עם פקודיו על שתי חוליות מחבלים וחיסלן ומנע חוליה אחרת מלהגיע לגבול הצפון.
ביום ט' באייר תשמ"ח (26.4.1988), נפל סגן-אלוף שמוליק אדיב בקרב על הגנת יישובי הצפון, הוא נהרג בהר דב, כאשר הסתער עם פקודיו על חוליית מחבלים, יחידתו יצאה לסריקות, בעקבות התרעה שקיבלה על חדירה דרך גדר המערכת, נתקלה במחבלים והתפתח קרב. שמוליק נפל בקרב זה, אך חייליו השלימו את המשימה וחיסלו את חוליית המחבלים. סגן אלוף אדיב הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין במגדיאל. בן עשרים-ותשע היה בנופלו. השאיר אחריו רעיה, שני בנים, הורים, שלוש אחיות - מיסה, רחל, לילך ושלושה אחים - חי, בני ויאיר.
בדברי ההספד שנשא, אמר אלוף פיקוד הדרום, אלוף יצחק מרדכי: "צר לי עליך רעי, לוחם ומפקד גבעתי. אתה מסמל את דמות מפקד החטיבה, המאמין בדרך שבה אנו הולכים, נכון לשירות קשה וממושך, אדם משכיל וצמא ידע, נחוש החלטה למלא תפקיד וייעוד במסירות, באמונה ובתעוזה רבה, הדוגמה האישית היתה טבועה בך לאורך כל הדרך, הרצון והיכולת להוכיח כמפקד, כלוחם, ובעיקר כמג"ד של גבעתי - גבעתי שכה אהבת - הינה מערכות לחימה מעולות ונכס לעם ישראל".
נשיא המדינה חיים הרצוג כתב: "נפל מפקד גדוד שהיה בראש חייליו המסתערים כשהמלים האחרונות של סגן-אלוף שמוליק אדיב היו 'קדימה הסתער'. זאת היתה תמיד מסורת של צה"ל ותמיד תהיה - זהו סוד ההצלחה של צה"ל כשהמפקדים תמיד ראשונים."
ראש הממשלה יצחק שמיר ציין בדבריו כי שמואל היה "לוחם בצבא ישראל, גבורתו הקרבתו ומסירותו ייזכרו לעד".
שר הביטחון יצחק רבין כתב: "סגן-אלוף אדיב שמוליק נתן את חייו למען מולדתו. הוא היה מנהיג מהשורה הראשונה, הפגין נחישות בביצוע המשימות, ביצע תפקידו במסירות, באמונה ובתעחה רבה. זכרו של שמוליק אדיב קודש וננצרנו בליבנו בגאון."
ממלא מקום ראש הממשלה שמעון פרס כתב: "בהסתער שמוליק בראש חייליו בהגינם על גבול הצפון, נפל אחד מטובי בנינו. גבורתו תשמש לאות ולמופת לדורות יבואו. לצה"ל ולמדינת ישראל."
מח"ט גבעתי אמר: "שמוליק היה יחיד שגילם בתוכן את כל השאיפות והמצוות שיש לחטיבת גבעתי. שמוליק בשבילנו הוא אגדה של מסורתיות שיש למסור את דמותו לכל מפקד ולוחם".
תת אלוף יהודה דובדבני אמר: "סגן אלוף אדיב שמוליק הי"ד - מחדש מורשת גבעתי הצעירה והחדשה, קבע לחטיבה נהלים לביסוסה ולאירגונה, והיה בין מקימיה".
אלוף פיקוד הצפון לשעבר, אלוף (מיל) יוסי פלד, שהכיר את שמוליק היטב, כתב: "שמוליק בשבילי היה חולצה מיוזעת, אבק בנעלים וברק בעינים. הוא היה בשבילי רמת ביצוע קשה, נחרצות ונכונות ללא גבול. הוא היה הכוח החוצץ בין ילדי ישראל לבין המחבלים המרצחים המבקשים את נפשם. שמוליק היה הכוח ההולך בלילה לביצוע משימות עם אצבע על ההדק... הוא היה דמות של דור לוחמים שיש בהם את כל הטוב והיפה שיש בנוער שלנו".
זכרו הונצח בכמה וכמה דרכים: גן הנצחה בשם "גן שמוליק" ובו גלעד, הוקם לזכרו ביישוב אלפי מנשה; אנדרטה נוספת הוקמה על-ידי יחידתו בצפון הארץ, סמוך למקום נפילתו; פיקוד הדרום הוציא לאור חוברת לזכרו, הנושאת את השם "שמוליק" ובה סקירת חייו ודרכו בצבא, ודברי הספד; חדר-התרבות במחנה 'קציעות' נקרא על-שמו. כמו כן הוקדשה לזכרו אחת מחוברות 'עלי זית' ; ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא נטע עץ לזכרו ועל שמו באחד מיערות הקרן הקיימת לישראל.