אלבום תמונות
מי לא אוהב שבת, במיוחד אם היא מגיעה אחרי שבוע סוער... אבל שבת בצבא זה סיפור אחר, ושלא לדבר על שבת בלבנון...
שנינו היינו שם... - אני נקראתי בצהרי יום שישי, לחזור מידית למוצב, יש פעילות מיוחדת. אמנם החורף הוא רטוב וקר, אבל האיזור הוא חם, ברצועת הביטחון מכינים מבצע חשוב. לאחר שבועות של חדירות מחבלים משנים את התמונה ועכשיו תורינו לחדור ולמנוע. חזרתי למוצב, לקבל תדרוך, להתכונן ולהכין...
שבת נכנסת בקרב. חושבים על הבית, על המשפחה, עושים את כל ההכנות והתדרוכים, מתכוננים למבצע כמו שצריך, אבל הלב - חלק ממנו נשאר בבית... לפתע פנים מוכרות, חייכנים ומלאות אור - אודי שלנו! אודי מצפת הגיע עם היחידה שלו, במיוחד, עם כל הגדוד שלו להשתתף במבצע, והוא בתפקידו החשוב נמצא באוהל כמה צעדים ממני... פתאום נעשה טוב על הלב, יש עם מי לדבר, יש עם מי ללמוד ויש עם מי לחשוב על הבית - הרי אנחנו שנינו מאותו הכפר, מאותה חברה ואוירה שכה חשובה לנו בצפת.
ממשיכים להתכונן, המבצר יתחיל באמצע הלילה. מדי פעם לפעם נפגשים, מדברים - כמה כייף היה לדבר איתו, על הבית, על הצבא...
נכנסת שבת. מחפשים מנין, דבר לא פשוט, הרי כולם עסוקים, כולם בפעילות ובכלל אין הרבה חיילים או קצינים שיודעים להתפלל. אבל לפתע אודי מביא חבר ועוד חבר ועוד חבר, והנה, יש מנין. כן, לא כולם יודעים מה לעשות בדיוק, אבל אם אודי מבקש, לא מסרבים...
התפללנו תפילת שבת...
מספיק שבתות הייתי בצבא, אבל לתפילה הזו היה טעם מיוחד, ואודי, אני וכל החברה מתפללים, חושבים על הלילה, חושבים על אלה שאוהבים אותנו בבית, בעצם, חושבים על הכל...
יורדים לאכול. הטבח השתדל מאוד, האוכל טעים אך האוירה קשה. שעת האפס מתקרבת וכל אחד מתוח. אנחנו יושבים כולנו, הקבועים במוצב והאורחים. ושוב אודי מחייך וממשיכים לדבר. האווירה קצת נרגשת, הרי בכל זאת שבת. מישהו קורא לאודי חזרה לאוהל. יש התפתחויות, שוב כולם במתח...
אחרי כמה דקות אודי חוזר עם אותו החיוך והאור. בינתיים הכל הסתדר ושוב אוירה של שבת...
נכנסנו למרפאה, אודי צריך לחזור למשמרתו בעוד כשעתיים. יוסי יש לנו זמן ביחד. ישבנו ועל מה לא דיברנו. דיברנו על פרשת השבוע, על הבית, על הצבא, על החברה בצפת. הזכרנו גם את המבצע והזמן עובר כל כך מהר. אודי מביא דברים טובים, מישהו מארגן כוס תה, ואנחנו יחד טועמים את טעמה המתוק של השבת...
שבת במוצב, אבל שבת יפה, כמעט והרגשתי כמו בבית. היתה אוירה מיוחדת ואני גאה לפני כל החברה, הרי זה בזכותו של אודי, והוא חבר שלי מצפת...
אחר כך, הלכנו לאוהל שלו, מלא מכשירים ומפות. אודי מסביר, מארגן, ואפשר לחשוב שהוא אחראי על כל המבצע. אבל כזה היה אודי, מה שעושים עושים עד הסוף. לא לחינם הטילו עליו אחריות כזאת. אודי מסביר, ואני מסתכל עליו, מסתכל עליו וחושב, איזה יופי של שבת, איך הוא עשה זאת, הצליח לשנות את הכל בחיוך שלו המבויש שנתן טעם כה מיוחד לשבת!
המבצע התחיל בלילה. נפרדנו, אודי באוהל שלו ואני עם החיילים שלי ועם כל המחוייבות שלי. הלילה היה ארוך, אבל כולנו הרגשנו טוב, משהו נדבק אצלנו מאודי.
כן זו היתה שבת בלבנון, אבל זו היתה שבת מיוחדת במינה.
אני את לבנון עזבתי...
ואודי עזב אותנו...
אבל תמיד, תמיד אזכור את השבת הזאת, שבת עם טעם משובח, שבת עם אודי...
רשם: ד"ר יצחק שטרן