נולד לך בן!! בשעה 6 בבוקר. מזל טוב! הודעה טלפונית בירושלים. היה זה ביום א' כ"ב בניסן תש"א, 20.4.1941. איזה יום מאושר היה זה לנו, ההורים. נדמה לי שכל ירושלים שמחה אז יחד אתנו, בהולד לנו בננו בכורנו פנחס ז"ל.
וכמה אכזרית ובלתי ניתנת להשגה הית ההודעה הקצרה מפי רופא בית חולים (זיו) "הדסה" בירושלים, באותו יום מר ונמהר, יום שישי, ג' בשבט 20.1.61 בשעה 3 אחר הצהרים. "עשינו כל המאמצים, אך לא הצלחנו. בנכם נפטר!" דומה שגם שמי ירושלים התאבלו יחד אתנו, הוריו השכולים. גשם שוטף נתך ארצה. נדמה היה שירושלים בירת ישראל מתקוממת כולה נגד גורל אכזר זה שכה התאכזר להוריו, לאחיו ולאחותו שכה אהבוהו.
בקשיים גדולים, אך בשמחה רבה גדלנוהו וטפחנוהו. בן אהוב ואוהב ומסור היה לנו.
כניסתו לצבא, ומדיו הצבאיים הפיחו אך רוח-חיים חדשה בקרבו. כמה גאה היה במדי הצנחנים אשר לבש, כולו קורן מאושר ובריאות. אך יד הגורל האכזר, אשר אינה יודעת שבעה, נחתה עליו כחטף ובין רגע שמה קץ לאושרו ולאושרנו גם יחד.
היד רועדת, המחשבות מבולבלות. הלב פצוע וכואב. קשה להאמין למה שהיד כותבת - אך עובדה היא: את פנחס יקירנו, לא נראה עוד -
יהי זכרך ברוך.
ת.נ.צ.ב.ה.
הוריו השכולים,
פנינה ושמחה