דני: "אהבתו של אילן את החיים לא ידעה גבול. מלחמת הקיום שלו היתה עקשנית, ונראה היה שאיש לא יוכל לו: אילן נלחם, עמד על דעותיו ללא-מורא, וככל שרבתה הביקורת כן התחזקה עמידתו מולה. הוא סלד מהעמדת פנים ולעולם לא התבייש בדעותיו, אפילו היו לא מקובלות. היה בעל חוש הומור דק, מרבה לצחוק ולהצחיק את האחרים. איש תעלולים היה. היו לו רעיונות מוזרים ומשעשעים לתעלוליו, שהצטיינו בעוקצנות האופיינית לו. נעים היה לשהות במחיצתו של אילן, לבביותו השרתה אוירה של שמחה. שמו הלך לפניו כבעל ידי-זהב, אך הוא היה מצניע את עצמו ואת הישגיו."