סמ"ר דוד דודו אצלן ז"ל

לא נתפס ולא נקלט. מי היה מאמין.

13 שנה עברו להם כאילו זה היה אתמול.

והזמן לא עושה את שלו.

אין יום שעובר בלי שאתה חסר כאן לכולנו.

עד היום לא פגשתי אדם כמוך.

אדם שכ"כ אהוב על הבריות, תמיד ולא משנה באיזה מצב רצה לעזור. נתת מעצמך לכולנו, המון, בלי לצפות לתמורה.

כשזה קרה לא הבנתי איך אוטובוסים ממשיכים לנסוע, ציפורים על העצים מצייצות, אנשים ממשיכים בשגרת חייהם ושום דבר לא שונה.

לא הבנתי איך החיים ימשכו מכאן.

13 שנה עברו, אוטובוסים באו ונסעו, אנשים הלכו וחזרו וגם אנחנו ממשיכים.

13 שנה זה המון זמן בחיים.

חלקנו התחתן והקים משפחות

גדלנו הילדים ונולדו חדשים

צחקנו , שמחנו, בכינו ורבנו - ואתה לא כאן.

בכל יום שעובר אני נזכרת בך , שואלת את עצמי מה אתה היית עושה, איפה אתה היית היום, אם כל זה לא היה קורה.



דודו -

תן לנו כח שם מלמעלה להמשיך את דרכנו גם בשבילך.

שמור על ההורים שלך ועלינו.

תן לנו את הכח לאהוב אחד את השני ללא תנאים וגבולות.

לוותר ולסלוח מתוך ההבנה שאין יקר וחשוב מהמשפחה.



תמיד אמרו שאלוהים לוקח את הטובים ביותר.

במקרה שלך כולנו מסכימים שאותך הוא כנראה הושיב לצידו.

השארת אחריך חלל גדול.

חלל שהזמן מעצים ולא מקטין.

חלל שאף פעם לא נצליח למלא.



אוהבים אותך. זוכרים אותך. מתגעגעים אליך לעד.


דודו שלנו



(2010)