אלבום תמונות
הדרך דרומה
נוסעים אנו בדרך דרומה, מגיעים לצומת אשקלון, הנשימה נהיית כבדה, גופי מתמלא זעה ומנסה אני לתהות מדוע נוסע אני בכביש זה?
האם כדי לפתוח פצע שעדיין לא נרפא?
הרי לא רחוק משם דוריתי שלנו נהרגה.
מעט אני את הרכב ורוצה לחזור חזרה, אך לא, צריך להיות חזק ולהמשיך בדרך כדי להשתתף בחתונה של קרוב משפחה.
העיניים מתכסות בדמעות, לחץ קל בחזה, מדמיין אני את דוריתי על הכביש כאשר היא כבר לא בין החיים וכל זה מספר קילומטרים ספור ממקום הנסיעה.
ממשיך אני בנסיעה ומגיע לעיר נתיבות, מחנה את הרכב ובמהירות נכנס לאולם.
מתיישב בצד, וכל הכאב מתפרץ החוצה - כמו שסתום הפורק לחץ.
העיניים מכוסות דמעות, הלב שותת דם - האם תמיד כביש זה יהיה סיוט בשבילי? האם תמיד אתרחק ממקום זה?
כן, אזור זה הוא טאבו בשבילי.
מתוך דבריו של שמעון מזקין על ביתו דורית ביום אזכרתה ה-4.