אלבום תמונות
פעם חשבתי שאני יודעת מהו כאב, אבל רק אתמול הרגשתי באמת מהו. כאב כזה שחודר לעצמות ומרעיד את כל הגוף ולוקח ממני את טיפת האוויר האחרונה כאני עומדת חסרת אונים מתחננת בפני כולם שיגידו לי שזה סיוט שעוד מעט עומד להיגמר.
לפני שבוע בדיוק השארת לי הודעה בפלאפון בקול הפיקודי האופייני לך, כנראה משהו בקשר החזק שהיה בינינו אמר לי לשמור את ההודעה, מעין מזכרת אחרונה ממך ובאמת זוהי ההודעה שנשארה לי, ואתה אומר:
"אהלן הדר, זה רועי, כרגיל אי אפשר לתפוס אותך, בכל מקרה נזכרתי שהיית בטקס של סיירת יעל, של חניכת המועדון ורציתי לשאול איך היה ואם באמת זה כמו שאבא שלך ציפה לפי כל התכנונים, וזהו, הרגע דיברתי עם סר והבנתי שגם היית אצלה אתמול בבית אחרי הטקס. אצלי הכל בסדר, הייתי ביחידה כל השבוע , מתאמנים, ואני אמור לחזור שבוע הבא ביום שישי, אז תשאירי הודעה ונדבר בהמשך".
אז ביום שישי לא חזרת ויותר גם לא תחזור ואני נשארת כאן ללא החבר הכי טוב שלי.
רועי, תמיד היית כזה אחד שאכפת לו מהדברים הקטנים, כאלה שאף אחד לא זוכר. תמיד לא הבנתי איך אפשר להיות כ"כ בסדר עם כולם אבל אתה היית כזה, אהבת את כולם וכולם אהבו אותך. הנחמה היחידה שלי היא שהיה לי את הכבוד והזכות להכיר חבר מקסים כמוך. לעולם לא אשכח את השיחה האחרונה שלנו ביום שישי בערב, על הצבא, על החברים, על השבוע הקשה שעומד להיות ועל טקס הסיום שלי שאליו תכננת לבוא, אז לטקס לא תבוא.
עד לפני חודשיים וחצי הר הארבל סימל עבורי את החיים, יצאנו לטיול בצפון לפני הגיוס שלי וזה המקום הראשון בו עצרנו, עלינו לתצפית , אכלנו ואתה כרגיל התחברת עם התיירים שבאו לאזור. אבל לא עוד, הר ארבל מהיום מסמל אצלי את המקום הנורא בעולם, את המוות. אותו הר שהחדיר בנו את החיים הוביל אותך למותך...
רועי, אני לא יודעת איך אוכל להמשיך בלעדיך, היום שמעתי מישהו אומר "זה הגיע גם אלינו", אז זה הגיע וזה פגע, וזה פגע בנו חזק, באמת בטוב שבבנינו. אני מקווה שאתה יודע שהיית לגאווה שכבתית בייצוג המכובד שלך ולגאווה הפרטית שלי - אדם שאין ולא יהיה עוד כמוהו לעולם.
משפטי חוכמה זה הצד החזק שלך, אז אני רק אגיד את מה שעל ליבי - רועי, אני אוהבת אותך ולעולם לא תדע עד כמה, היית החבר הכי טוב שלי, ולנצח תהיה.
שלך,
הדר