אלבום תמונות
זה היה בשבוע תו"ל תרגולות.
בסוף יום אימונים שמענו שמועה: מצטרף אלינו אחד מאוגוסט שמונה, צוות בוגר יותר. מישהו שעקב פציעה נאלץ לרדת מחזור.
לא הכרנו אותך, ידענו רק איך אתה נראה. שמחנו ששמענו שמצטרף אלינו חיל מאוגוסט. בוגר יותר, בעל יותר ניסיון, מישהו שיקדם את הצוות.
יום ראשון אח"כ, יושבים שבוזים כרגיל בחדר בפלגה כחולה, נכנסת פתאום כמו שד, עם חיוך מאוזן לאוזן שייזכר לעולם, ואמרת מילה אחת: "הגעתי".
כן, הגעת לצוות, ומאז ועד היום עברו 13 חודשים.
13 חודשים בהם המשכת לחייך, 13 חודשים בהם ישנו, אכלנו, התאמנו ונלחמנו ביחד.
13 חודש שהיו שונים מאוד מה-7 הראשונים.
לא רק כי סיימנו מסלול והפכנו ללוחמים, אלא כי הוספת לצוות מצב רוח שלא היינו מאמינים שהיה פה.
הצחוק שלך, ההומור, תמיד שעשעו אותנו.
להיות לידך היה פשוט להיות משועשע.
תמיד במצב רוח טוב, תמיד אופטימי, אף פעם לא מתלונן ולא מקטר, סגולה שהלוואי היתה נמצאת בכולנו.
תמיד סיפרת איך עבר סוף השבוע, כמה בנות הכרת, אם ביקרת את רן בחיפה, אם נסעת לכפר ורדים...
שיתפת אותנו בהכל, ושתינו את סיפוריך בהנאה.
למדנו להכיר כמה צנוע, בוגר ואחראי אתה.
כשהודעת לנו שאתה לא מצטרף אלינו ברגילה לכמה ימים באילת, ואח"כ גילינו שעבדת במכולת, או בגינון כדי לעזור לפרנסת המשפחה.
לא הפתיע אותנו לגלות אח"כ שהתנדבת בתור נער במשמר האזרחי, כי זה אתה.
וגם פה בצוות, תמיד היה מי שיעשה את המטלות שאף אחד לא מעוניין בהם. היה אותך רועי. עושה בשקט ולא מתלונן.
גם באותו יום ארור, רועי, קיבלת את אחד התפקידים בכוח ונשארת צנוע לכל אורך נוהל הקרב, כשכולם קינאו בך על המקום "הטוב" שקיבלת. ולמדת ושקדת כמו שמעולם לא ראינו אותך משקיע בפעילויות קודמות - כי ידעת את גודל האחריות שלך.
ביקשת מאתנו שניבחן אותך על הניווט ועל איתורי הבתים, ולא הפסקת עד שניתן ה"פעל".
כך נזכור אותך רועי חבר טוב, חייל מקצועי, צנוע ומצחיק.
עכשיו חזרנו לאותה תקופה של השבעה חודשים בלעדיך, בלי הצחוקים שלך, בלי האווירה שהשרת בצוות, בלי ירידות לפני השינה שגרמו לנו ללכת לישון עם חיוך על הפנים.
אתה חסר לנו פה רועי, שום דבר לא אותו הדבר.
ועם זאת רועי, לא נשבר, אלא נמשיך בדרכך של עשיית עבודת קודש, צנועה ועם הרבה אווירה טובה, כי ככה לימדת אותנו, וכך נמשיך.
נזכור אותך תמיד,
אחינו וחברנו,
רועי, פיליפ,
צוות 10