דרורי.
אני עומדת על יד קיברך וליבי עולה בלהבות. בבית דולק נר הזכרון על אדן החלון.
לאחר מותך מצאתי באחת המגירות בבית, שיר שכתבה אחותך, בהיותה ילדה צעירה, לפני כחמש עשרה שנים:
לכאורה הכל נראה כל כך טוב
ולכאורה הכל נראה כל כך טוב
ילד קטן משחק בכדור,
והדשא ירוק, השמיים תכולים
ונרות השבת שבבית ממול עוד דולקים.
איך..... נראה הכל כל כך טוב ?
והילד מזכיר לי את בני החייל
והכדור...... את אותו הכדור שנשאר מיותם ברובה,
הדשא הירוק .... את אותם המדים
ומהשמיים התכולים הוא מביט אלי
בעיניו הכחולות, העמוקות, הבוערות.......
כמו נרות השבת הדולקים
כמו....... ליבי שעולה בלהבות
כמו....... נר הזיכרון הדולק ליד חלוני.
אכן, לכאורה הכל נראה כל כך טוב עד לאותו יום שישי ה-31 לינואר שבו התנפץ הכל לאלפי רסיסים, שברים ודמעות.
דרור - עברה שנה מהיום הקשה ביותר בחייך ובחיי.
עיניך הכחולות עם המבט החודר מביטות אלי, החיוך השובב והזוהר שלך מאיר את לילותי ומלווה אותי באשר אלך.
דרור שלי, במדי הזית עם הכומתה הסגולה. גאה כל כך להשתייך למיגזר הקרבי, רצה להיות הכי קרבי שאפשר. רצה להוכיח שניתן להגן על המולדת תוך כדי שמירת כבוד האדם.
דרור הרגיש גאווה בלב בלילה האחרון של חייו כשליווה את חיילי מחלקתו במסע הכומתה אל הכותל המערבי בירושלים. הוא הרגיש שליחות אמיתית להפוך את ילדי בית הספר לגברים קרביים, לוחמים מהשורה הראשונה, שנושאים בגאון את הכומתה הסגולה.
דרור עקב אחרי כל אחד מחייליו בעין בוחנת, לבדוק השגים ונקודות תורפה אותן צריך לשפר.
כל דבר בחייו נעשה עם חיפוש אחר משמעות, בחינה יסודית ומעמיקה ומחויבות גבוהה ביותר. כבר מגיל צעיר מאד הוא גילה יכולת לחשוב בצורה בלתי שיגרתית, משוחררת ממוסכמות, עם מעוף ועומק רב.
הוא אהב לדבר ולהתווכח על אלוהים ומשמעותו לאדם המאמין ולזה שאינו מאמין. הוא בחן מושגים כמו צדק ושיוויון והיה מוכן לשכנע בצידקתו בלהט רב ולהלחם על הנושאים בהם האמין.
לדרור היה זיכרון שאינו שוכח דבר וכאשר הוא התעניין בנושא, הוא ידע אותו על בוריו. הוא ידע למנות את כל שחקני הכדורגל וכדורסל ומירב תוצאות המשחקים בארץ ובארה"ב. הוא הכיר את כל מדינות העולם, בירותיהן ודגליהן. כאשר בחן כל נושא, הוא ידע לתאר אותו לפרטי פרטים, תוך הבנה מוחלטת של הנושא ומשמעותו מכל הזוויות: ספרים, מוסיקה, טבע, חיות, גוף האדם, סכנות העישון ועוד נושאים רבים אחרים.
הבית בו אנו מתכנסים כעת משמש את תוכנית יש"י - ילדים שוחרי ידע. תוכנית בה השתתף דרור שנים רבות. מדי יום שישי, במקום ללכת לבית הספר הרגיל הולכים ילדי התוכנית להעשיר את הידע שלהם ואת כלי חיפוש המידע תחת קורת גג זו. אין מקום הולם יותר בעולם להזכיר את דרור מאשר מקום זה אותו אהב כל כך.
בדרך כלל הורים ומורים מלמדים את הילדים, דרור החליט שהוא צריך ללמד אותי בעזרת שיעורים, מחברות ומבחנים. למדתי אצלו את שיטת המיספור בכתב החרטומים והוא נתן לי תרגולים ושיעורי בית. הוא גם לימד אותי ערבית סיפרותית, ערך לי בוחן פתע. הציון שקיבלתי היה קצת מאכזב - 82 עם הערה "נא להחתים את אבא ולא לפטפט במבחן הבא".
דרור היה בעל חוש הומור מיוחד וחיוך מדהים שהיה כובש אותך בכל פעם מחדש. בפגישות המשפחתיות שלנו הוא הצליח לגרום לכולנו לצחוק עד בכי.
כעת - אני עומדת בחדרו הריק והשומם ולא מבינה להיכן נעלמו כל הצחוקים והחיוכים. הספרים שלו מביטים אלי מיותמים, הדיסקים אותם אהב לשמוע אינם מתנגנים יותר וצעיף קבוצת הכדורגל "הפועל חיפה" תלוי מבויש בפינת החדר.
רק סימני השאלה מרחפים בחלל החדר - ללא מענה.