נועם,
אתה כמו הסימפוניה הלא גמורה,
הלכת מהר לפני סיום המנגינה.
מה צפן עתידך, זאת איש לא ידע.
איך נעלמת, זו ממש חידה.
האם זו מציאות או אולי חלום,
את הצער שבלב קשה לבלום.
האם אתה רואה? האם אתה שומע?
ראה,
איך בלבם של כולם אתה נוגע,
ולבנו הדואב ממשיך שוקע.
את המנגינה אנו מסיימים למענך.
חיברנו את המנגינה במיוחד בשבילך.
מנגינה של דמעות, מנגינה של געגוע,
מנגינה שיוצאת מלב פצוע.
מנגינה של כאב, מנגינה של זיכרונות,
מנגינה שזוכרת איך עיניך שרות.
מנגינה שאת דרכיך ניתבה,
ונותנת לנו המשך ותקווה.
לא מפחדים ולא מתייאשים מן העצבות,
כי בעזרתך גילינו את החברות.
ה' דרש את קרבתך,
ולכן נמשיך ונחיה בלעדיך.
ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך.
גילה.