רז:
נועם התחיל ללמוד במכינה באלקנה בכיתה ט'. כאן הוא פגש את רז יעקובוביץ. ילד בגיל ה-20, נכה, שישב בכיסא גלגלים. נועם עזר לו ללמוד בכל מיני מקצועות. כשרז היה חולה, נועם הלך לבקר אצלו בבית וכך נועם המשיך גם אחרי שהוא סיים ללמוד במכינה. נועם שמר על קשר עם משפחת יעקובוביץ במשך כל השנים, גם אחרי שרז נפטר. נועם השתתף כל שנה באזכרה לזכרו של רז, וניסה לעודד ולחזק את המשפחה.
יאיר:
במכינה, נועם פגש גם את יאיר וילרפורט, ילד עם שיתוק מוחין, והם הפכו לחברים טובים. כשנועם למד ב"שעלבים", יאיר היה מברר מראש באיזו שבת נועם מגיע הביתה, כדי שיוכל לבוא ולפגוש אותו בשבת. נועם הזמין את יאיר כמה פעמים להתארח בשבת ב"שלעבים", והחברים של נועם עדיין זוכרים את יאיר. בשנים אחרונות נועם ויאיר הלכו כמה פעמים לראות סרט בקולנוע וגם הלכו ביחד להופעות של קו-לחיים. פעם יאיר סיפר לנועם שהוא מאד רוצה להופיע באירוע של קו-לחיים ואולי נועם יכול לכתוב לו שיר. נועם מיד ניגש להכין שיר בשם "על תסתכל בקנקן". ואכן, נועם ויאיר הופיעו עם שיר זה באירוע.
דניאל:
כשנועם התחיל כיתה י' בישיבה התיכונית "שלעבים", הוא התחיל לעסוק בהתנדבות מאורגנת בפעם הראשונה. הוא הגיע למשפחת מזרחי בלוד, שאצלם נמצאו באומנה 4 ילדים עם נכויות קשות. נועם היה חונך של דניאל - ילד עם שיתוק מוחין, ומאה אחוז נכה. נועם שמר על קשר עם המשפחה במשך כל השנים וגם היה אחראי עליו בכמה מהפעילויות בחופשים שקו-לחיים אירגן. מר מזרחי סיפר לנו שנועם היה משתעשע עם עוד ילד במשפחה, ילד שהיה מאד קשה להיות איתו, בניגוד למתנדבים אחרים שהקפידו להיות רק עם החניך שלהם.
מר מזרחי סיפר עוד, שבמחנה קיץ האחרון כשנועם היה אחראי על דניאל, דניאל היה כבר ילד בן 12. דניאל נשאר עם אותה נכות ונועם היה צריך להחליף לו חיתול ולרחוץ אותו. מבחורה שהתנדבה יחד עם נועם, שמענו שהוא היה מוריד לפעמים את דניאל מכסא הגלגלים לרצפה כדי לשחק אתו וזחל אתו יחד. היא הסבירה שרוב המתנדבים לא היו עושים דברים כאלה כי הם התביישו, אבל נועם לא התבייש. העיקר היה לשמח את דניאל.
אסף הרופא ו"קו לחיים":
נועם הגיע בערך כל שבועיים הביתה מהישיבה. בימי שישי שהוא לא נסע הביתה, היה לוקח את הגיטרה, מנסה לשכנע חברים לבוא אתו (כך סיפר שלמה דואני) ונסע לבי"ח אסף הרופא. הוא הלך למחלקת ילדים באשפוז ארוך, שר לילדים וניסה לשמח אותם. בשנה האחרונה בישיבה, קו-לחיים ביקש מידי פעם מנועם לבוא לשמור על ילדים חולים באסף הרופא בלילה. זאת, כדי שלהורים תהיה אפשרות לנסוע הביתה לנוח או לטפל בילדים שלהם בבית. נועם תמיד שמח כשביקשו ממנו לעזור. כששירת בצבא הוא תמיד דאג לעדכן את קו-לחיים מתי הוא פנוי לשמור בלילות. הפעם האחרונה שהוא שמר על ילד בלילה באסף הרופא, היה שבוע לפני הרצחו. במקום לבוא הביתה בערב יום חמישי הוא נסע לבית החולים וחזר רק לקראת הצהריים ביום שישי. חייל אחר אולי היה מעדיף כבר לבוא הביתה, אבל לנועם זה תמיד היה חשוב לעזור לאחרים.
נועם סיפר ליפעת, וגם לי, שפעם כשהוא היה באסף הרופא, מתנדב אחר ביקש ממנו לעזור לו עם ילד חולה. מה הבעיה? הילד רוצה רק לשמוע סיפורי מכשפות. נועם סיפר על עמי ותמי ועוד סיפורים שזכר. הילד ביקש כל הזמן עוד ועוד סיפורים. מכיוון שנגמרו לנועם סיפורים, הוא התחיל להמציא סיפורי מכשפות משלו. כשנועם גמר לספר היה שקט לרגע ואז הוא שמע מחיאות כפיים. הוא הסתובב אחורה וראה שכל החדר מלא ילדים שבאו לשמוע את הסיפורים שלו.
סיפור ששמעתי מציפי, מדריכה מקו לחיים.
במחנה קיץ של קו לחיים ערכו פעילות לילדים - צניחה במצנח. הילדים שלא יכלו לעשות את הצניחה, נשארו עם נועם. היו ילדים שיכלו לעשות את הצניחה, אבל כשראו ילדים נשארים עם נועם גם הם רצו להיות איתו. אם נועם נמצא וכל הילדים איתו, בשביל מה צריך לארגן פעילות?!
הידברות בין דת"ם לחילוניים:
בתחילת עידן האינרנט בישראל, היה שרת בשם "Surfree". היו בו פורומים עם נושאים שונים לדיון. נועם הציע וקיבל אישור לפתוח פורום להידברות בין דתיים לחילוניים. הוא ניהל פורום זה עד שהשרת נסגר. זה היה כנראה כאשר נועם למד בשנה האחרונה בישיבת שעלבים.
נועם התחיל ללמוד באוניברסיטת בר-אילן ב-2000 ישר אחרי סיום לימודיו בתיכון. הוא השתתף בקורס הדברות בין דתיים וחילונים. בסמסטר השני בקשו ממנו להתנדב ולהשתתף עוד פעם באותו קורס. נועם כמובן הסכים. צריכים להבין שבעצם לא היה לנועם הרבה עודף זמן. הוא למד בצורה אינטנסיבית לתואר ראשון בלוגיסטיקה וכלכלה (סיים תוך 5 סמסטרים בתוכנית מרוכזת של הצבא) וגם למד חצי יום כל יום בכולל.
עזרה לחברים:
החבר של נועם, אבי, ביקש מנועם לעזור לו להשלים חומר בפיזיקה. זאת כדי שיוכל לעבור מגמה בכתה י"ב. נועם לימד את אבי את כל החומר במשך כמה ימים בחופש הגדול. בתחילת י"ב, אבי נבחן על החומר בפיזיקה. הוא עבר את המבחן בהצלחה והתקבל למגמה.
בשנה השניה ללימודי האוניברסיטה, חבר ביקש מנועם לשבת יחד איתו בקורס (בלי שנועם היה רשום לאותו קורס) והוא נענה בחיוב. יש גם הרבה חברים ללימודים שסיפרו שהוא עזר להם להתכונן למבחנים. דן, חבר טוב של נועם, שלא היה דתי, סיפר שלא הצליח במבחן הראשון שלו ב"מושגים ביהדות" וביקש מנועם לעזור לו. נועם ישב איתו ערב שלם לפני המבחן של מועד ב', ודן קיבל ציון מעל 90.
פר"ח:
נועם עשה "פר"ח" עם ילד מאלקנה בזמן הלימודים.
עזרה לקשישים:
כשנועם למד באוניברסיטה ביקש ממנו סבא וייס (אבא של פרופסור הלל וייס שהיה אז בן 85), אם הוא מוכן ללמד אותו מחשבים, בעד תשלום. נועם מיד לקח על עצמו את המשימה וכך התחילה החברות בין נועם לסבא וייס. יותר מאוחר נועם לימד את סבא וייס גם איך לגלוש באינטרנט ולהכנס ל-chat ולדבר עם אנשים מכל העולם.
פרופסור הלל וייס, סיפר לנו שסבא וייס מאד דאג שהמוח שלו יתנוון. כדי למנוע זאת, הוא ביקש מנועם להתקין לו משחקי חשיבה. עד עצם היום הזה, סבא וייס מבלה הרבה שעות מול המחשב כדי לפתור משימות במשחקי החשיבה. יעל רוגובסקי הזכירה לי שנועם לימד גם את אבא שלה כמה שיעורים במחשבים.
המכביה:
בשנה השניה בבר-אילן, נועם ראה מודעה בכולל, שמחפשים מתנדבים עם ידע בשפות זרות. אותה שנה, בקיץ 2001, התקיימו בארץ משחקי ה"מכבייה" וחפשו סטודנטים שיהיו מוכנים להיות מדריכים לשבת בשביל הנוער שיגיע מחו"ל. נועם התקבל ובילה שבת אחת עם הנוער בכפר המכבייה. אחרי שבת זו, טלפנו ושאלו אותו אם הוא מוכן לבוא לעוד שבת, הפעם במלון בחיפה, והוא כמובן התנדב להיות מדריך עוד פעם.
"צוהר":
לפני החגים תשנ"א (2001) כשנועם חיכה לגיוס, הוא נהג ללכת ל"כולל" באלקנה כדי ללמוד. שם הוא ראה מודעה מטעם ארגון "צוהר", שמחפשים שליחי ציבור ליום כיפור לחילונים ולעולים מרוסיה. נועם התנדב פעמיים: שנה אחת הוא היה שליח ציבור במעלות ושנה אחת (כשהוא כבר שירת בצבא) הוא היה בחיפה.