כותב עליו מורהו, יצחק וינדמילר:
צבי היה תלמידי בבית ספר ממלכתי ב' ברעננה. פגשתי אותו מספר פעמים בהיותו בחופשה מהצבא. היה חייכני וחביב כתמיד, סיפר לי על תכניותיו, דיבר על הימים ההם, כאשר היה עדיין תלמיד.
לפני על השולחן תמונת המחזור של כיתתו, משנת תש"ל, ומחברת ציונים מכיתה ח'. מתוך התמונה ומתוך המחברת משתקפת דמותו החביבה של צבי, התלמיד הממושמע, הילד החביב, האהוב על כל התלמידים, האדם שתמיד היה מוכן לעזור לכולם.
קשה להאמין שצבי איננו. גדול הכאב למשפחה. גדול הכאב לכל אלה אשר הכירוהו.
זוכר אותו מורהו ב"אורט", יהודה כחלון:
היה זה בחודש אדר ב'. שימחת הפורים היתה בעיצומה בבית הספר "אורט" בכפר-סבא, כאשר הגיעה הידיעה המרה על מותו של צביקה. עמדנו יחד כמה מורים למול לוח הזיכרון, עמדנו והבטנו בלוח עליו חרוטים שמות הנופלים. הרהרתי ונדמה לי שפלטתי קריאה: "מדוע, מדוע מספר הנופלים כה רב?!"
אינני בטוח שקריאתי נשמעה על ידי מי מהנוכחים, אבל נשמע קולו של אחד החברים משיח לפי תומו: "אתם רואים, הקימו לוח זיכרון גדול מדי, כאילו הכינו "חלקות" לעוד שמות נופלים..."
תהא נישמתו צרורה בצרור החיים.