אלבום תמונות
שלום משפחת בלאלי
שמי גנאדי ואני שירתתי בחובה באותו בסיס עם זיו ז"ל.
התלבטתי מאוד האם אכן לכתוב את מה שאני עכשיו כותב. מעולם לא כתבתי דברים כאלו, בשום שפה.
ראשית כל, אני משתתף בצערכם על מות זיו. אין לי מילים כדי לתאר את האסון והאובדן. שיהיה זכרו ברוך!
אני וזיו לא הייני חברים של ממש, הכרנו בצבא - אתם זוכרים, מצר"פ 5400 בתל השומר. זיו היה כבן 19, בעוד שאני הייתי בן 27, נשוי ואב לילדה. לכן זה היה די טבעי שאני וזיו היינו בסביבות חברים שונות. אבל מדור שלו, אפסנאות, נמצא באותו בניין עם המדור שלי - בקרת איכות. אני, אגב, הייתי רוקח אחרי עתודה אקדמית ושירתתי בדרגת קצין מקצועי אקדמאי (קמ"א). זיו שירת ת"פ רותי שהיתה אז נגדית. זיו תמיד היה מזכיר שהוא משרת על תקן נגד...
ביום הראשון שהכרתי את זיו, שמתי לב כמה הוא בולט מחיילים אחרים. הוא היה גבוה ורחב כתפיים, עם פנים יפות. אבל הכי בלט כמה רך ונחמד היה מבטו. זיו תמיד היה מוקף חברים ומעריצים (גם מעריצות, כמובן). הוא חייך הרבה וסיפר בדיחות. היה בן אדם ישר ופתוח. לכן זיו ואני היינו מאוד נהנים לדבר בינינו. כמה פעמים יצא לנו גם לשמור ביחד, כשאני הייתי קצין תורן וזיו היה סמל תורן.
לדעתי, זיו היה הרב"ט היחיד (או לפחות הראשון) שמינו אותו לתפקיד סמל תורן בשמירה על הבסיס. אני זוכר כאילו זה היה אתמול (וכבר עבר עשור מאז) שזיו היה לוקח משקולות לשמירה כדי להתאמן. זוכר את מכונית הסיאט איביזה הכחולה שלו, שהוא הצליח להשיג אישור כניסה לבסיס עבורה.
זיו לא סיפר הרבה על משפחתו, לפחות לא לי. הוא הזכיר ששם משפחתו בלאלי הוא במקור ממצרים. פעם בחורף הוא בא במעיל של חיל האויר (או חיל הים?) עם דרגות כתף של סא"ל, הפוכות כמובן, ואמר שהמעיל הוא של אבא שלו. המפקד שלי לשעבר, יהודה עמית, אמר לי שאבא של זיו הוא אלי בלאלי. בעיתון גם כתבו שזיו הותיר אחריו אחות. זה בעצם כל מה שאני יודע עליכם... לא הרבה.
לא הרבה גם יצא לי ולזיו לשרת ביחד. אני השתחררתי בקיץ 1998, מבלי להישאר בקבע. עוד אני זוכר שלזיו היו נעליים אדומות של חי"ר וגם כמה פעמים הוא הסתובב עם כומתה אדומה.
כבר כתבתי שזיו היה אדם מאוד נחמד, אבל זה היה יותר מזה. הוא היה חזק מאוד פיזית, אולי הכי חזק בבסיס. אבל זיו לא ניצל את כוחו הפיזי לרעה, להיפך, הוא תמיד הגן על החברים החלשים ממנו. הוא היה מחפה עליהם מפני המפקדים, ופעם שמעתי בעצמי שזיו אמר לאיזה בריון להתרחק מאיזה בחור חלש.
אבל המעמד הגבוה של זיו לא התבסס על כוחו הפיזי או על מימדיו הענקיים. זיו היה נערץ ואהוב בגלל שהוא היה בן אדם טוב. היה נחמד, מנומס ותמיד מוכן לעזור.
כך אני זכרתי את זיו כל השנים האלו וכך אזכור אותו לעולם.
על מותו שמעתי בחדשות. השם "זיו בלאלי" חרק את אוזניי. אני, אגב, גר בחו"ל מאז שנת 2000, אבל תמיד גולש ב-Ynet (זו ארצי). היה לי קשה להאמין, עד שפורסמה תמונתו, ואז התקשרתי ליהודה עמית והוא אימת לי את הידיעה הנוראית.
שוב, אני משתתף בצערכם, גם בשבילי זה אובדן קשה ביותר. עד כמה שזה לא במקום לעשות השוואות - זה המוות הקשה עבורי, ואני לצערי, הספקתי לקבור כמה וכמה אנשים שהיו קרובים אליי.
עוד פעם אני מבקש סליחה, המכתב הזה הוא יותר בשבילי מאשר בשבילכם. לא אמרתי לאיש מילים כאלו, אבל אני באמת מרגיש את הכאב שלכם.
שיהיה שלום...