דן שניידמן. אף פעם לא אמרנו בן מחזור, כי הוא היה יותר מזה.
הוא לא היה אח, אלא יותר דמות אבהית. דן תמיד דאג, תמיד שאל ותמיד היה אכפתי.
בכל צרה ובעיה היה אפשר לפנות אליו למצוא מענה ופתרון.
דמות אב שתמיד הייתה בשבילנו, נתנה תמיכה וחיפוי. בחור זהב, בחור כארז, אדיב, נדיב וחברותי, הכל אפשר לכתוב ולומר עליו ואני לא מאמין שיש הגדרה לטוב שלא חלה עליו.
מה עוד אפשר להגיד על דן שלא נאמר אף פעם, ובכלל, גם אם נכתוב עליו ספר שלם, לא נצליח לתאר את דן כי מילים לא יכולות לתאר בן אדם שכזה.
כשעשה שיחות למחלקה בתור נציג מהצוות הוותיק, המחלקה ישר הבינה שהוא רציני ושיעשה כל שביכולתו למענם. לא סתם ניתנה לדן האחריות להיות בצוות המוביל שדואג ונלחם עבור המחלקה.
רק בן 21 אבל בוגר מכולנו בכמה עשורים, בחור מלומד, משכיל וגדול בתורה.
לשחרית היה קם מוקדם כל בוקר גם כששעת ההשכמה הייתה מאוחרת ובכל יציאה מלו"ז על אף השעות הקטנות לא הלך לישון לפני שהתפלל. עניין הדת אף פעם לא גרם לו לעבוד פחות מכולם או כתירוץ להתבטל. בצום עשרה בטבת בעת סידור הציוד הפלוגתי באליקים, דן התעקש לעבוד ולא הסכים לנוח על אף שכולם הפצירו בו.
את החיוך שלו כולנו תמיד נזכור. חיוך מלא אמונה, תקווה ואושר. חיוך שגם אם סתם היה יוצא לו עדיין היה מלא במשמעות וגורם לך לחשוב ולהמשיך הלאה ברגעים הקשים.
נדיר שדן היה שבוז וגם אז דאג שלא להראות זאת ולחייך במקום.
דן היה מנהיג ומפקד מלידה, תמיד משך אחריו את כולם בכזאת טבעיות שהיית מתפלא שהוא לא אחד מהסגל.
לדן תמיד היה מה להגיד והוא לא פחד לעשות זאת, לטוב ולרע, תמיד מביע חוות דעת וגם להפך ידע לספוג ביקורת.
היה איש הקשר בין המחזור שאיתו הגיע לבין הוותיקים ונלחם למענם על הכל. דן לא ידע מהו המושג "לא" וכל בקשה אליו תמיד נענתה בחיוב.
דן לא חשש להראות מי הוא, בחור פתוח לכולם, חברמן ותמיד דיבר בגובה העיניים. תמיד דיבר בהערצה על בני משפחתו, בחור חם ואוהב ועל אף גילו הצעיר כבר חשב על העתיד - לימודים, טיול, בית אשה וילדים. רצה הרבה ילדים - ככוכבים בשמים.
21.3.2010 ו' בניסן תש"ע - יום שחור עבור כולנו, תאריך שלא נשכח וילווה אותנו לעד. שבוע לפי חג הפסח שאותו עמדנו לחגוג ביחד בבסיס כל החברים כל הפלוגה וכל הגדוד, איבדנו חבר ואח. אולי לדן יש בבית שני אחים אבל כאן ישנם שישים אחים שאוהבים ומתגעגעים. לפי ההיכרות שלנו איתו הוא היה מבקש שנשמור על אופטימיות, מעודד ואולי אף זורק איזו בדיחה כדי לרומם את מצב הרוח.
השם נתן השם לקח? השם לוקח את הטובים ביותר? אולי דן האמין בזה אבל זה לא מקל על האובדן המר. אני מאמין ובטוח שדן במקום טוב יותר כרגע וזכה בזה בזכות ולא בחסד בשל הבנאדם שהיה.