אלבום תמונות
ויקי, מאיר, עופר ואורית,
"אלון אמר לי שאם יקרה לו משהו, הוא רוצה שאני אקבל את הדיסקית שלו". את הדברים האלה אמרה היום רוני, חברתו של אלון בחודשים האחרונים. שאלנו אותה אם היתה לו תחושה רעה לגבי גורלו, והיא השיבה בשלילה. כשמשרתים בגבעתי ומוצבים במוצב טרמיט שליד עזה, מדברים ככה, היא אומרת, כל החבר'ה שם מבלים את הזמן החופשי המועט שיש להם בכתיבת צוואות. אבל אלון, שהיה הכי קרבי אחי, שכשירו עליו פעם יצא מזה עם שריטה קלה בצווארו, שכשנפלה עליו ערימה של סירי ענק צבאיים - יצא מזה ללא פגע, ששירת שירות מבצעי קשה ומסוכן - דווקא הוא נהרג בתאונת דרכים בחופשת סופשבוע פה בבית.
וכמה סמלית העובדה שהיה במכונית עם חברו הטוב אלון אור. כל חבריו מעידים עליו שחברות היתה ערך עליו אצלו. היה מגיע הביתה לחמשוש אחרי שבועיים או שלושה, אומר יפה שלום להורים, מקלחת ארוחה קצרה - ולחבר'ה. פארלי, שאולי עידו, רונן, יונתן - כולם החברים הכי טובים, ואלון הדבק המחבר. כל הזמן מעודכן, כל הזמן מארגן בילויים, דיסקוטקים, טיולים, ים, מטקות, מחשב כל שנייה בחופשה כדי להספיק להיות עם כולם. "בחור שקט, אבל היפראקטיבי" אומרים החברים, כאילו היה חייב להספיק. עידו מספר שבשל השירות הצבאי התרופפו חלק מהקשרים, אבל לא אצל אלון. הטלפון שלו לא הפסיק לצלצל. אבל מי שיחייג היום כבר לא ישמע את קולו של אלון, אלא הודעה אלקטרונית שהיא תמהיל מצחיק של קטעים מכל ההודעות של החברים. בדיחה פרטית הם אומרים.
ההתלהבות שלו מהחיים לא הותירה אף אחד אדיש. היה מפיק את מירב ההנאה בצורה דומה ממשחקי מחשב, מכדורגל, מטיולים לכינרת ומהשירות. לא היה לו ספק לגבי הקרביות של השירות מעולם. "עד מתי מרץ אפס"? היה שואל ומתכוון למחזור הגיוס תוך פזילה לשחרור. הנסיעה לאיביזה כבר היתה מאורגנת בראשו לאחרי השחרור. הוא והחברים שנמצאים כאן אתו, אתנו היום.
אלון למד אצלנו באוסטרובסקי בכיתה המשולבת. כתת החכמים קראו לה. כולם הצטיינו שם בכל המקצועות. למד 14 שעות פיסיקה וכימיה, ועוד 8 שעות מתמטיקה, ויחד עם זאת קיבל ציונים טובים גם בחיבור ובתנ"ך ובשאר המקצועות ההומניים. "יכול היה ללמוד ולעשות מה שרק רצה" אומר פארלי, אבל תכניות אלה כבר לא יתממשו עבורו.
איש צנוע, היה אלון, כך אילנה המחנכת שלו, כך חברתו, כך חבריו. איש צנוע, עדין נפש ומראה שהקפיד על תסרוקת קוצים בהירים מוחזקים תדיר בכמות נדיבה של ג'ל. כך היה בחייו, כך נראה גם עם מותו. כך, עם חיוך שלא מש מפניו, נזכור אותו גם אנחנו.
יהא זכרו ברוך.
נחום חופרי
מנהל בית הספר