(דברים שנאמרו באזכרה שהתקיימה במדרשית-נעם בי' בטבת ה'תשל"ד)
בעל כשרונות מופלאים, עלוי ממש, מהיר תפיסה ועמקן כאחד, תלמיד המחכים את רבו.
גם בתיכון מצטיין כתלמיד מזהיר ובעל השגים בולטים, אך עיקר דבקותו בתורה - בה הוא שוקד בצמאון ללא רויה. בתיכון הוא רואה רק תכלית חלקית. התכלית האמיתית ואויר הנשמות - הוא רואה ביגיעתו בתורה.
במדותיו: נושא בעול עם חבריו, חברותא למופת - הן בלמוד הישיבה והן בתיכון. הוא, שניחן בכשרונות שכם אחד על חבריו, מרשים בפשטות הליכותיו, בישרותו ובנעימות דרכו. צנוע וענותן.
לאחר סיום למודיו במדרשיה הוא פונה לישיבת מרכז הרב, ולאחר שנה הוא מצטרף לחלוצי ישיבת ההסדר בגוש עציון שקם משממונו.
סח לי הקיץ אחד מגדולי ירושלים, שנענה לקריאת הישיבה בשנה ההיא ונתן שם שעור שבועי, שהכיר אז בין התלמידים אחד מיוחד, בחור ישיבה, עלוי ממש, למדן מופלג, קראו אותו אשר ירון.
בשנות למודו בישיבה, הזדמן לי לעסוק אותו בדברי תורה, ולהעביר לפניו שעורים לפני שהרציתי אותם לפני התלמידים.
נהניתי מהערותיו המחכימות, והתרשמתי מהבנתו החודרת ומכוחו למצות סברא בישרות ובעמקות.
עוברות שנים, אשר מתחתן, בונה ביתו באלון שבות ע"י הישיבה, והוא סולל דרך חדשה - לפנה"צ סטודנט בפקולטה למדעי הטבע בירושלים, ואחה"צ "כוללניק" בישיבה. בקושי הוא מספיק לבקר בבית לראות את אשתו ובתו שיחי', ובשעה שלוש אחה"צ הוא כבר יושב בישיבה ומתיגע בתורה אשר בה הוא רואה את תפקידו בעולמו.
אשתו, מורה בישראל, תמימה עם דרכו ומסייעת לו בכל לבה.
למחרת יום הכיפורים, כשריונאי, הוא משתתף בקרבות הבלימה עם כוחות הסורים אשר פרצו מערבה. מעטים מול רבים הם שעצרו בגופם ממש את כוחות האויב שאיימו אז בבתורו של הגליל.
בזכותו ובזכות חבריו, ניצלנו הצלה ממשית מאויב אכזרי.
הרב יהושע יגל