אשר איננו! אני יודע, אבל לא תופס. קשה לי לחשוב עליו במושגים של היה. ההרגשה היא כי ודאי ניפגש באחת השבתות הקרובות.
אני רואה אותו עומד לפני לבוש בפשטות, כולו חיוכים, כבאותה שבת לפני כחמש שנים. אשר תלמיד ישיבת מרכז-הרב. אשר מצא את הדרך. הוא שלם עם עצמו, ולוחם על דרכו. מפגין מול בניני האומה בירושלים נגד מיסה נוצרית הפוגעת ביהדות. בראש מורם, גאה במעשהו, הוא נעצר ע"י המשטרה. על עבירות כאלה, הוא אומר, כן ירבו.
שנה לאחר מכן אני פוגש אשר חלוץ, ומגשים. הוא עוזב את ישיבת מרכז-הרב, ועולה לכפר עציון כאחד מקומץ הבחורים המקימים את הישיבה. קשה! הישיבה עדיין בראשית דרכה, לא נקבעו דפוסים שעל פיהם ינהגו. אשר מסור. הוא מראה דוגמא אישית, כיצד לומדים וכיצד יש להתייחס לישיבה. כמעט ולא רואים אותו בכפר-סבא, הוא שם, בישיבה, בכפר עציון. כל פינה אומרת לו משהו, הוא מחליט לקשור את עתידו עם המקום, ומשנה בתעודת הזהות את רשום מקום מגוריו מכפר-סבא לאלון שבות.
חתונה. אשר מקים את ביתו. אני מוזמן לשבת. שבת שהיא כולה חוויה. בית יהודי חם. שולחן שבת, זמירות שבת, שלווה. שמחת תורה. אשר רוקד! כולו מרוכז ברקוד, אין מעגל, כל אחד רוקד לעצמו. ניכר עליו כי הוא שמח, הוא יודע לשמוח!
אשר יוצא למלא את חובתו למדינה. טירונות, אימון מתקדם. קשה, אבל לא אשר הוא האיש שיכנע. עם סיום האימון הופך אשר לצנחן, צנחן לכל דבר. שנה לאחר מכן הסבה לחיל השרון. כדרכו, הוא מצליח מאוד והופך לתותחן. הוא אוהב את החיל. לדבריו, הוא מרגיש בטחון עצום בין מפלצות הפלדה. מפלצות שהכזיבו. מפלצות שהפכו לקבר פלדה!
שמואל קוצ'ינסקי, כפר סבא