לאיבי בדרכך האחרונה
מגש הכסף (נתן אלתרמן)
...והארץ תשקט עין שמים אודמת
תעמעם לאיטה
על גבולות עשנים
ואומה תעמיד - קרועת לב אל נושמת
לקבל את הנס
האחד אין שני
היא לטכס תיכון, היא תקום למול סהר
ועמדה, טרם יום, עטה חד עימה
...אז מנגד יצאו
נערה ונער
ואט אט יצעדו הם אל מול האמה
לובשי חול וחגור וכבדי נעליים
בנתיב הם יעלו
הלוך והחרש
לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים
את עקבות יום הפרך וליל קו האש.
עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע
ונוטפים טללי נעורים עיברים...
דם השניים יבשו
ועמדו לבלי נוע
ואין אות אם חיים הם או אם ירויים
אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם
ואמרה: מי אתם? והשנים, שוטקים
יענו לה: אנחנו מגש הכסף
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים
כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל
השאר יסופר בתולדות ישראל.
דברים אלה נכתבו לזכרו של איבי ע"י בן דודו שהיה קצין שליש בגזרה הזאת, ואסף אותו לאחר קרבות הגולן בימי הבלימה הראשונים.
משפחתו.