אלבום תמונות
מחברת מחדרו של ציון
פעם אחת, לפני כמה עשרות שנים, בתקופת מלחמת העולם השנייה, נולד בעיר טריפולי שבלוב ילד, בן, זעיר וחייכני, לאב ושמו רחמים ולאם ושמה זולה. רחמים וזולה היו דתיים-ציונים והם החליטו לקרוא לבנם בשם ציון. שבעה אחים ואחיות היו לו לציון והוא השמיני להוריו. זמן קצר לאחר שנולד נולדו לו עוד שני אחים, שלמה וישובעם, ואביו החליט לקחת אותם ולעלות לארץ ישראל. ציון היה אז רק בן שבע והתרגש מהמחשבה שיעלה ויפליג על אונייה גדולה: הוא דיבר על כך הרבה, שאל שאלות ענייניות והוריו ענו לו ככל שידעו. כשהגיע ציון לנמל בישראל הוא פגש את אחיו הבכור אליהו. אליהו הצטרף כמה שנים קודם לכן לשורות 'ההגנה' ורכש עבור המשפחה בית סוכנות בכפר סבא. ציון שמח שמחה גדולה ומכופלת - גם הפלגה באונייה, גם מפגש עם אחיו הגדול וגם בית קטן עם חצר שהיה בה שפע מקום למשחקים. אח... איזו שמחה.
החיים בכפר סבא היו מלאי הפתעות: ציון הכיר אנשים חדשים, פגש חברים חדשים, נחשף לארץ חדשה ולמד תרבויות של עולים ממדינות אחרות. ציון השתלב בכל ועם כולם והיה שמח וטוב לבב. מצב זה יכול היה להיות מעט מתוח עבורו, שכן ביתו היה כאמור בית דתי-ציוני ואביו היה הולך לבית הכנסת פעמיים ביום, אבל למרבה השמחה והאהבה ששרתה בבית הוריו, ציון מעולם לא נדרש ללכת בדרכו של מישהו - הוא היה חופשי לבחור את בחירותיו בעצמו ולבלות היכן שיירצה. תחילה למד בביה"ס הדתי 'בר אילן', אבל כשהיה בוגר יותר עבר ללמוד עם החילוניים בביה"ס 'ברנר'. לפנים בדק את הפעילות בתנועת 'בני עקיבא' אבל מאוחר יותר השתתף בפעילות של תנועת 'הנוער העובד והלומד'. אם היה לו פנאי היה מטפח ערוגות של ירקות ופרחים בחצר בית הוריו אבל גם לא פספס ביקורים בחוגים של גדנ"ע אוויר. כך ציון, טעם מכאן ומכאן וגיבש לאט לאט את זהותו.
כשהגיעו ימי הלימודים בתיכון ציון בחר בנושא שתמיד משך את ליבו - חשמל הרכב והאלקטרוניקה. הוא למד להיות איש מקצוע ואהב מאד את מקצועו זה. מומחים היו אומרים עליו שיש לו ידי אומן ומאוחר יותר, כשהתגייס לצה"ל, הוצב בחיל השריון ופתר את כל בעיות החשמל שהיה עליו לפתור.
נו, הימים חלפו עברו וציון היה לעלם חמודות. אחיו ואחיותיו כבר התחתנו והקימו בתים בישראל וציון כבר עמד לפני שחרורו מצה"ל. הוא חשב וחשב מה יעשה לאחר השחרור והחליט שעליו לראות את העולם. 'אצא לטיול באירופה' קבע לעצמו והחל בהכנות - הוא עבד וחסך כסף, למד מסלולים, קרא רשימות על מסעות של אנשים ואף החל לקנות את הציוד הדרוש לו: מפות, בגדים חמים, תרמיל גדול וכו'. ציון שם פעמיו לכיוון איטליה שם קנה מכונית ואיתה נסע בכל רחבי אירופה - שוויץ, אוסטריה, גרמניה, הולנד, צרפת ועוד. הטיול של ציון הפך למסע של ממש.
שוב עברו חלפו הימים ושב ציון אל הבית בכפר סבא. הפעם חשב וחשב ציון כיצד יבנה את חייו. לא עברו ימים רבים והוא ראה בעיני רוחו מוסך: 'אבנה לי מוסך' הרהר לעצמו. תחילה לקח את ארגז הכלים שלו - זה שרכש בימי לימודיו בתיכון - וקנה גם זוג אופניים ישנים. אחר כך מצא לו פה ושם מוסך ועוד מוסך ועבר ולמד את מה שהיה דרוש לו ללמוד ביום וגם בערב. אחרי זמן קצר שכר מקום משלו והחל לפתור לאנשים שהגיעו אליו בעיות בחשמל רכבם ואחרי זמן קצר כבר קנה לו מכונית טובה. לא עברו ימים רבים והוא קנה עוד מכונית, טובה מהראשונה, ואף חסך כסף לקניית דירה. כך שוב עברו וחלפו להם עוד ימים והמוסך של ציון הפך למקום פעיל וסואן עד מאד. באותה עת לערך השתחררו מהצבא שני אחיו הצעירים, שלמה וישובעם, וכדי שיחסכו גם הם קצת כסף קרא להם לעבוד איתו במוסך. כך גדל המוסך של ציון עוד ועוד, וכולם היו שמחים וטובי לב.
יום אחד הכיר ציון את לאה ואהבה גדולה פרחה בין שניהם. נולדה להם גלי, ציון קנה בית בכפר סבא ואז בבת אחת, ממש לפתע פתאום, ציון נקרא להשתתף במלחמת יום הכיפורים. הוא גויס לקרבות בסיני, ממש כמו שגויס לקרבות מלחמת ששת הימים, אך הפעם, כבר בימים הראשונים של המלחמה, נהרג. חייו של ציון נגדעו באחת ואבל כבד השתרר על משפחת הוריו בכפר סבא.
שנה אחרי שציון נהרג ואני אז רק בכיתה ה', באתי לישון בבית סבי וסבתי - הוריו של ציון. כל הילדים של סבי וסבתי כבר היו בוגרים ונשואים ואגף הילדים של הבית היה ריק. היינו רק אני והם, מצב שלא התרחש כמעט אף פעם שכן הייתי אחת מבין למעלה משלושים נכדים ונכדות. סבי וסבתי הלכו לישון ומשהו בי רצה להציץ בארונות של אגף הילדים. הבית היה ארוך וצר, צידו האחד היה שלהם וצידו האחר של הילדים. שני הצדדים היו מופרדים זה מזה כשתי דירות שונות. הוצעה לי מיטה באגף הילדים. פתחתי את הארון הגדול שם, זה שהיה שייך גם לציון, וראיתי בו הרבה מחברות חשבון עם כריכה עבה. 'מחברות של הנהלת חשבונות' הרהרתי ביני לביני. הושטתי את ידי כדי לקחת את אחת המחברות והתיישבתי על פתח הארון, גבי מופנה אל תוכו ופני אל החדר. החזקתי במחברת והעברתי את דפיה הנה והנה. 'האם מותר לי לקחת אותה?' שאלתי בליבי. אחר כך מצאתי עט והתחלתי רושמת. כך עברו חלפו שנים ועודני רושמת ורושמת. מאז אותה מחברת רשמתי עשרות מחברות יומן. הרישום הפך לי למקצוע. אתמול ישובעם צלצל לבקש ממני שארשום משהו על ציון.
סיגלית בינימין - בת אחותו של ציון-אסתר