אלבום תמונות
דוד שלי- ציון
התבקשתי לכתוב משהו על דוד שלי ציון. בהתחלה התנגדתי ואמרתי שאין לי מה לכתוב, הרי נולדתי שש שנים לאחר שנהרג ומעולם לא הכרתי אותו. אני חושבת שהתנגדתי בעיקר כי הרגשתי שאולי אין לי זכות… לאחר קצת מחשבה והרהורים הבנתי שלמרות שלא הכרתי את ציון הוא חלק בלתי נפרד מחיי, והיה נוכח בהם מאז שאני זוכרת את עצמי, בעיקר משום שהוא חלק בלתי נפרד מחייו של אבא שלי. לפעמים אני חושבת שאבא שלי היה איש קצת אחר אם ציון לא היה נהרג. יותר שמח (למי שמכיר את אבא שלי זה נשמע בלתי אפשרי, אני יודעת…), יותר שלם ועם הרבה פחות אחריות על כתפיו. מדהים שגם אבא שלי וגם גלי הם מהאנשים היותר אופטימיים והחיוביים שאני מכירה, אני תוהה אם האופטימיות הזו שכה מאפיינת את שניהם קשורה לציון… מהסיפורים הרבים ששמעתי עליו ציון נשמע לי אדם סובלני, נעים, איש משפחה ולצד זאת הרפתקן וסקרן. אני יכולה רק להצטער על שלא זכיתי להכיר אותו…
שירה חכמון - בת אחיו של ציון - ישובעם