אלבום תמונות
אח שלי
4/2004
ציון היית אח נהדר, יש דברים שלעולם לא אוכל לשכוח ! לדוגמא, את היום הראשון שאבא לקח אותנו לביה"ס ואותך לכיתת הגן, אותך אחז ביד אחת ואותי בשנייה.
כשהגענו לארץ כילד התלהבת מאד שישנים באוהל ואפילו אין דלת ולא צריך לנעול עם מנעול ובריח.
בהיותנו ילדים ושרנו את התקווה אתה היית מאד גאה בשמך והיית מציין בגאווה את "ארץ ציון ירושלים", עד היום מהדהד באוזני קטע זה מהתקווה.
גם בצבא שרתנו באותה תקופה. בהיותי חולה ושכבתי בבית חולים רמב"ם באת לבקר אותי ולקחת אותי לטייל על יד שפת הים, נתת לי הרגשה כאילו כל העולם שייך לך וזה שנה וחצי לפני המלחמה הארורה.
היו לך עיניים שחורות וחיוך ביישני שמלווה אותי כל הזמן. כשהייתי באה להורים עם סיגלית, שאולי ועצמון, הילדים שלי, היית נושא את שלושתם על הכתפיים באהבה רבה, אח"כ שם אותם על הברכיים ונותן להם לאכול יחדיו מאותה צלחת. בתחילת ההיריון האחרון שלי, לאחר נפילתך, חלמתי שאתה בתוך בור עמוק לבוש מדים, צעיר ויפה ואז אמרתי לעצמי שאם ייוולד לי בן אקרא לו ציון. ואכן ציון בני, היום בן 28.
בקיץ האחרון לפני המלחמה הארורה, אני זוכרת שהיית בא אלי עם לאה וגלי. ילדיי סיגלית, שאולי ועצמון היו משחקים איתה, ראית כמה היא מאושרת, ואז אמרת ללאה אשתך שתביא אותה הרבה לכאן "תראי כמה היא נהנית".
היום כל פעם שאני עוברת בכפר סבא ליד בית הקברות הצבאי אני שרה בליבי את השיר "אתה מעבר לגדר", כן כך כנראה רצה הגורל, כל כך קרוב וכל כך רחוק...
אחותך אסתר