אלבום תמונות
לספר על ציון אחי אחרי יותר משלושים שנה
ציון אחי עד היום אני חושבת עליך, אפילו כשהנכדה שלי מחייכת ושמחה אני כאילו רואה בה אותך.
ציון אני כל כך מצטערת שבתך לא זכתה להכירך אלא רק מסיפורים, אבל יש לה כל כך הרבה תכונות שמזכירות אותך שזה מדהים. ציון נולד בשנת אלף תשע מאות ארבעים ושתיים בזמן מלחמה ועוצר. בבתים לא ניתן היה להדליק אפילו נר, כי אילו בקע אור מחלון ירו על הבית בלי רחמים.
גם מיילדת לא הייתה, כי אסור היה לצאת לרחוב ולמזלה של אימי, סבתא שלי הייתה בבית והיא זו שיילדה את ציון אחי, לאור עששית, העשויה מבקבוק זכוכית, מלא בחציו שמן, ובחור במכסה מפח (ולא כמו היום מפלסטיק) הושחל פתיל. מדליקים את החלק מעל המכסה והרי לך אור קטן, למעשה דמוי נר אבל הרבה יותר חלש.
ציון היה הילד השמיני במשפחה. בילדותו היה מפותח שכלית מעבר לגילו. אפילו אבא נהג לשאול אותו דברים של מבוגרים והוא ענה תמיד כל כך לעניין.
קצת לפני קום המדינה נולד לנו אח. ציון ביקש מאבא שיקראו לו הרצל, מכיוון שהוא בדיוק למד עליו. אבל אבא כבר הכין שם ואמר שיקראו לו ישובעם, כי ישוב העם לישראל ובאמת לאחר זמן קצר התחילה העלייה מלוב ואנחנו מהראשונים שעלו בשנת ארבעים ותשע והגענו לכפר סבא.
ציון למד בבית ספר יסודי בכפר סבא. הוא היה תלמיד מבריק. אח"כ למד ב"אורט" נתניה ולבסוף בחר ללמוד חשמלאות רכב בפנימייה צבאית. בצבא היה מאוד ממושמע, למרות שהוא ראה בזה בזבוז זמן כי רצה להתקדם במקצוע שלו ולהיות הכי טוב. פעם אמר לי "תמיד תדעי שם טוב משמן טוב ואם אתה טוב יבואו אליך מכל הארץ".
ציון אהב ילדים, והיה קשור מאוד לילדים שלי. תמיד אמר להם ללמוד חשמל או אלקטרוניקה כי זה העתיד והיום אני רואה שהוא לא טעה.
ציון, למרות שחוויתי עוד שכול ואבדתי בן, את רמי בשנת שמונים ושבע, לך תמיד יש פינה אצלי בלבי.
יהי זכרך ברוך, ואיתך הסליחה, ציון אחי אהבתיך.
אחותך לאה