אלבום תמונות
שיחה עם אבא
נהגתי לבקר את ההורים בכל יום חמישי, זה היה כמו יום עבודה להיות אצלם ואיתם. בדרך חזרה אבא היה מלווה אותי לתחנת האוטובוס שהייתה בסיבוב רעננה, די רחוק משיכון ותיקים בו גרו ההורים.
בדרך שוחחנו על כל מיני דברים. יום אחד שאלתי את אבא: "אבא אתה אדם מאמין, מה זה תחיית המתים?" תשובתו הייתה "תחיית המתים היא כל זמן שמזכירים את הנפטר וזה בערך ארבעים שנה. הורים, אחים וילדים שמדברים על הנפטר זה תחיית המתים של האדם". והנה ציון אחי, עברו עלינו שלושים שנה ואנחנו האחים זוכרים והתמזל מזלנו ואנו כותבים עליך וזוכרים אותך כמו שאבא אמר.
לאה בן צבי - אחות
סיפור קטן על ציון
עשר שנים אחרי, המלחמה הייתי עימי. צלצול טלפון. חיפשו את ציון. עניתי: "גם אני מחפשת את ציון". ואז שאלו "מה זה לא הבית שלו?". שאלתי "למה אתה צריך אותו?", והוא ענה: "אני נימצא בסיני ויש לי תקלה ואמרו לי שהיחידי שיכול לעזור בזה הוא ציון ונתנו לי את הטלפון הזה, בבקשה תאתרי לי אותו". וכשאמרתי לו שציון כבר עשר שנים לא עמנו, הוא לא ידע איך לבקש סליחה. אז אמא שאלה אותי עם מי התווכחתי על ציון. סיפרתי לה. היא אמרה "את רואה עוד זוכרים אותו".
לאה בן צבי - אחות