אלבום תמונות
ציון שלי
עם חיוך רחב ועצב פנימי אותך ציון זוכרת אני. את חסרונך כולם מרגישים, כמו בחברות וכך גם בנישואין דאגת, אהבת עם הרבה קסם אישי.
אהבה גדולה וימים מאושרים וגלי שלנו רק בת 14 חודשים. גייסו אותך שוב למילואים והפעם זאת הייתה מלחמת יום הכיפורים. דפיקה בדלת - עדיין לא מעכלים שאתה לא תשוב לעולמים.
זאב גלר ז"ל, אז ראש העיר שאותנו הכיר משכבר הימים מגיע לביתנו עם פנים נפולים שאל: "לאה, מה אוכל לעזור בימים הקשים" ביקשתי שאת חברתי רותי ישחרר ממילואים שתהייה לצידי עם גלי כרגיל.
יותר מאוחר גלי הבינה שאבא שלה חסר ועם סולם לשמיים רצתה לטפס. ילדה מוכשרת ונבונה ובוגרת - גאווה למשפחה רק חבל שציון לא זכה לבלות בחיקה.
לאה חכמון - אלמנתו