לפעמים לעצמי
אני כך מדמיינת
אילו אבא היה איתנו
הכל היה אחרת.
היינו דוהרים על הסוסים
ומאכילים את הארנבים
הייתי מבקשת ממנו
ללמד אותי לשרוק
ויותר מכל אהבתי
את הצחוק.
אבל אז למציאות
אני חוזרת
ושם הכל נראה אחרת
אין מי שירכב על הסוסים
ואין מי שיאכיל את הארנבים
כשאבא מת
נעשנו עצובים.
סופי.
נכתב לטקס יום הזיכרון 1999 בישוב צופים