היה לנו בן, היה לנו אח, ילד יפה עיניים.
ילד שהשיב לך תמיד עם חיוך שובבני על השפתיים.
ילד אשר אהב לעזור לזולת ולמלא רוח התנדבות,
ילד של אמא שהיה נכון לכל עזרה ופעילות
בילדותו התנדב בהתלהבות לשורות מכבי-האש,
שם התמיד ועבד במרץ מבלי להתייאש
וכשבגר החליט להגשים את חלום חייו
כשבגיוסו לצה"ל התנדב לשרת במג"ב.
כה עזה הייתה תשוקתו לשרת במג"ב,
עד כי שנתיים טרם גיוסו החל להתאמן ובכל מצב.
יום יום פעל, התעמל ורץ ריצות למרחקים ארוכים
כדי לשמור על כושר וחלילה לא להיות בין הנושרים.
הוא ספר בקוצר רוח את הימים עד גיוסו למג"ב,
כמו המים הזורמים המיוחלים בנחל אכזר.
והנה כשיום הגיוס הגיע
הוא נפרד מאתנו בחום ובדמעות.
כששב הביתה לחופשות בזמן הטירונות,
הוא לא הפסיק לספר על היחס החם ויחס החברות -
קשר בין לוחמים ותיקים ובין טירונים,
יחס חברי ומבלי שמירת מרחק, כאילו הכירו שנים.
גם אנו עודדנו אותו ללא הרף, בכל הזדמנות: גם בוקר גם ערב,
וכשהכל נראה לכאורה שקט, רגוע ושגור
הנה הגיע לפתע אותו בוקר, יום ב' הארור,
בוקר בו קיבלנו את בשורת האיוב
ומאותו בוקר ליבנו לא מפסיק לכאוב.
נתבשרנו כי בנינו, אהובינו והיקר לנו איננו - נפל.
ואנו נשארנו עד היום שואלים, אלי, מדוע? ועד יום מותנו לא נחדל.
אלי, בנינו היקר, הלכת מאתנו ואתה רך בשנים,
ואותנו השארת הורים ומשפחה אבלים וכואבים.
בלכתך השארת לנו משפחה גדולה ונפלאה המעניקה הרבה עידוד וגב,
הלא היא משפחתך שכה אהבת, משפחת המג"ב.
ורק לאחר מותך אנו נזכרים בסיפוריך הרבים על אותם החבר'ה במג"ב
ועל מעשיהם הנפלאים, שלא עזבו לרגע בשעותינו הקשות, ולא חדלו בעידוד,
וכי מה יכולים הם עוד לעשות?
לכן אלי היקר, כשחשבנו להנציח את זכרך בדעת ובשיקול
החלטנו להנציח במקום אותו כה אהבת, כמובן, במשמר הגבול.
כמה דברים נוספים על אלי.
אלי, היה ילד מאוד יפה, עם עיניים ירוקות גדולות, כמו שני פנסים ועם חיוך שלא מש מפיו.
אני חייבת לספר משהו שאני לא אשכח לעולם, אלי היה ילד בעל נפש רגישה מאוד.
כשהיה בן שלוש עשרה, רצה לקנות לעצמו משחק, הבאתי לו כסף ואלי הלך לקנות, כשחזר שאלתי אותו, נו איפה המשחק? - ענה לי, לא קניתי כי ראיתי אדם מסכן קבצן נדבות, אז החלטתי לתת לו את הכסף.
אני הייתי המומה ממידת הרגישות שלו לאנשים.
גם כאשר חבר שלו ישן אצלנו, אלי היה נותן לו לישון במיטה שלו והוא היה ישן על המזרון.
כשאלי היה בן שש עשרה רצה שנקנה לו אופנוע טוסטוס, אני ואביו התנגדנו, לא רצינו לקנות לו. - מה הוא עשה? עבד, חסך כסף וקנה את הטוסטוס שכל-כך רצה.
עד היום הטוסטוס עדיין אצלנו.
הקמנו באהבה ובצניעות את חדר הכושר, כדי לספק לחבריך גם רגעים של פורקן ואושר.
ושבין פעילות יומיומית קשה ומפרכת תהיה פינה בה יוכלו החיילים לרוות קצת נחת.
ולכם חברינו, חיילי משמר הגבול היקרים,
אנו מעניקים לכם חדר כושר זה באהבה וברגשות עמוקים
נצלו נא פינת חמד צנועה זו להנאתכם,
ודאגו נא לשומרה ולטפחה, כי היא שלכם.
חזקו ואמצו
ממשפחת שהרבני
שאותכם מאוד אוהבים
כמה דברים נוספים על אלי:
אלי, היה ילד מאד יפה, עם עיניים ירוקות גדולות, כמו שני פנסים ועם חיוך שלא מש מפיו.
אני חייבת לספר משהו שאני לא אשכח לעולם:
אלי היה בעל נפש רגישה מאד. כשהיה בן שלוש עשרה, רצה לקנות לעצמו משחק, הבאתי לו כסף ואלי הלך לקנות. כשחזר שאלתי אותו, נו איפה המשחק? - ענה לי, לא קניתי כי ראיתי אדם מסכן מקבץ נדבות, אז החלטתי לתת לו את הכסף.
אני הייתי המומה ממידת הרגישות שלו לאנשים.
גם כאשר חבר שלו ישן אצלנו, אלי היה נותן לו לישון במיטה שלו והוא היה ישן על המזרון.
כשאלי היה בן שש עשרה רצה שנקנה לו אופנוע טוסטוס. אני ואביו התנגדנו, לא רצינו לקנות לו. - מה הוא עשה? עבד, חסך כסף וקנה את הטוסטוס שכל-כך רצה.
עד היום הטוסטוס עדיין אצלנו.