מרדכי שפר ז"ל

קורות חיים

מרדכי, בן עליזה ורפאל, נולד בתל אביב בכ"ט בטבת תש"ד (25.01.1944), אח לשושנה. גדל והתחנך בתל אביב, למד בתיכון "מקס פיין".

בהמשך נסע לארצות הברית, למד בלוס אנג'לס והוסמך כד"ר לרפואה טבעית-משלימה. מרדכי הוכר כמאבחן רפואי בעל יכולת נדירה, הוא שלט בתחומים רבים השייכים לרפואה המשלימה: הומיאופתיה, טיפול בעשבי מרפא, רפלקסולוגיה ועוד. התמחותו הייתה באבחון בכף היד. יכולתו באבחון וטיפול הקנתה לו את הכינוי "עיני הרנטגן של מרדכי".

מרדכי זכה לאהבתם ולהערכתם של מטופליו. הוא עבד עם מטופלים במרפאות בתל אביב, בכפר סבא ובחדרה, והשיג תוצאות מופלאות. בטיפוליו יישם את תורתו: "כף ידו של האדם היא מפת החיים שלו, האסטרטגיה והמהלכים שהוא נוקט קובעים את גורלו, ולכן – גורלו בכף ידו".

מרדכי היה נשוי לצלילה ואביהם של אבירן, הילית, חן (לירון) ורפאל. הוא חי באושר עם משפחתו בכפר סבא.

מרדכי היה אדם רגיש ובעל יכולת כתיבה, הוא למד ופיתח את כשרונו באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוג לספרות ושירה. כתב מאות שירים, מאמרים והגיגים, אשר לחלקם היה נופך חזוני.

מרדכי היה איש רוח אשר ראה את הנולד בתחומי המדינה כפי שראה בכל תחומי החיים. שמונה ימים לפני הירצחו כתב: "זכות השיבה והפתרון הסופי הן שתי תוכניות להשמדת העם היהודי. הסיסמה: שלום תמורת אדמה, היא למעשה: שלום תמורת אדם".

בבוקר יום שני ג' באדר תשס"א (26.02.2001) נסעו מרדכי ורעייתו למושב חגור, מקום בית הוריו, הסמוך לגבול הקו הירוק. מרדכי ביקש לרסס בחומר מדביר את מטע הזיתים של הוריו. מאוחר יותר, אשתו של מרדכי ובנו מצאו את גופתו במטע הזיתים. על גבו נמצא מיכל התרסיס, שהעיד כי מחבל רצח את מרדכי בירייה בעורפו.

בן 57 היה במותו. מרדכי הותיר אישה וארבעה ילדים, אם ואחות. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר סבא.

לאחר מותו, הוציאה אשתו בהוצאה לאור "חלונות" קובץ שירים פרי עטו של מרדכי. כותרת הספר לקוחה מתוך אחד משיריו: "אפילו קברו אותי פה ועדיין אני רק חי". ספר זה הוא בבחינת משנתו הרוחנית, ובו שירי אהבה ורגש בצד שירים אודות המצב בארץ. המסר של מרדכי, כפי שמופיע באחד משיריו: "כי בתוכנו האור, לעבור מדור לדור".

המשפחה מפיקה ספרים נוספים פרי עטו של מרדכי, בהם ספר "אמרי שפר" שכתב אודות מהות החיים וספר בנושאי הרפואה בה התמחה, "ספר האבחון המושלם".

להלן דברים מתוך מכתב שכתב ראש העיר של כפר סבא, יצחק ולד, למשפחתו של מרדכי, לאחר שקרא את ספר שיריו: "... מתוך השירים עולה דמותו המיוחדת ודרך ביטוי ייחודית, המשקפת נפש רגישה, חופש מכבלי הדמיון, אהבת האדם והטבע, ומעל הכול שאיפה לשלמות ושלום".