רב"ט ציון מגורי-כהן ז"ל

קורות חיים

ציון, בן נעמי וישעיהו (יעיש), נולד בשנת תש"ח (1948) בשבאם-כוכבאן שבתימן ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1949. הוא למד בבית-הספר היסודי חב"ד בכפר-סבא, המשיך בלימודיו בישיבה התיכונית "ישיבת מרום ציון" בירושלים ובישיבה הגבוהה "הנגב" בנתיבות. אחרי-כן למד באוניברסיטת הנגב ע"ש דוד בן-גוריון בבאר-שבע, בפקולטה לפיסיקה ולמתמטיקה.

ציון היה תלמיד מצטיין ושקדן, וזכה בפרסי לימודים על חריצותו והתמדתו. הוא היה חביב על מוריו ואהוב על חבריו. ראש המתיבתא העיד עליו, שהיה בחזקת עילוי, למדן מופלג ובעל סברה ישרה. לאחר שתי שנות לימוד ב"ישיבת הנגב", הצטרף ל"הסדר" של "ישיבת הדרום" ובמסגרת זו היה ארבע שנים מורה בבית-ספר של החינוך העצמאי בנתיבות. המפקחים וחבריו המורים שיבחוהו מאוד על חריצותו ועל שקידתו ותלמידיו העריצוהו הערצה רבה.

ציון גויס לצה"ל בסוף יולי 1968, והוצב לנח"ל המוצנח. אחרי-כן הוסב לחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה, ולאחר שהועבר לחיל השריון השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון". הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו. מפקדיו אהבוהו והוא שימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב, בסבילותו ובצייתנותו. במשך תקופת שירותו השתדל שלא להדאיג את הוריו, ובמכתבים שכתב הביתה לא סיפר דבר על הקורות אותו בצבא ועל האימונים הקשים והמפרכים, כדי שלא לצער את הוריו.

לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר חזר ציון ולימד בבית-הספר בנתיבות. הוא הניח אחריו מספר חידושי תורה על התלמוד, סיכומים אחדים בענייני הלכה ומאמרים בענייני השקפה ומסורת. הוא כיוון את צעדיו על-פי דרך התורה, ובכל עניין קשה נהג להיוועץ בגדולי התורה שבמקומו.

הוא היה בן תורה שגלומות בו אהבת ישראל, טוב לב היה ומיטיב עם כל אדם. הייתה בו אהבת חסד וצניעות גדולה. הוא הרבה במתן בסתר, והזהיר וגזר על כל היודע לבל יפרסם את הדבר. האנשים שסייע להם אפילו לא הכירוהו בשמו, אלא בשם שבחר לו כפעם בפעם - לבל יתגלה העניין. לאחר נופלו נודע, שהקים לו קרן גמילות חסד פרטית. הוא דאג לשלוח לאלמנות ברוכות ילדים כסף לימי חג ומועד, דאג לרשום ילדים ממשפחות הרוסות במוסדות חינוך שונים ולהחזקתם שם. כאשר נזקק אדם בדחיפות לסכומי כסף גדולים לצורכי ריפוי וכיוצא בזה, היה מכתת את רגליו ומחזר על הפתחים כדי לאסוף את הכסף.

הוא רחש חיבה יתרה לילדים ומדי שבת נהג לערוך מסיבה לילדי השכנים, כדי להטעימם את טעם השבת. הוא חילק להם ממתקים, שר עימם שירים, בידר אותם ולימד אותם את פרשת השבוע. מטבעו היה פעלתן מאוד, נמרץ ושופע חיוניות. שמח היה ועליז ובעל חוש הומור דק. דיבורו היה שנון ודעתו שקולה. הוא היה אדם שדעת הבריות נוחה ממנו, חביב ונערץ על הכל. הוא אהב מאוד את משפחתו, וסייע לה הרבה בפרנסתה. תמיד היה בן נאמן ומסור להוריו ורחש להם כבוד רב.

במלחמת יום-הכיפורים השתתף ציון בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת-הגולן. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפל ציון בקרב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הזיתים. השאיר אחריו אב, אם ושמונה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "ציון היה איש צוות-טנק מצטיין והיה אהוב על חבריו". בנתיבות הקימו לזכרו בית כנסת "שערי ציון", והוריו תרמו לזכרו ספר-תורה.