אח יקר היה לנו יגאל. האח האמצעי אך הגבוה מכולנו ובעל בלורית שצבעה נוטה בין ג'ינג' וחום. אנו קראנו לו ג'ינג'י היו ובילדותו היו שערותיו ג'ינג'יות. במשך הזמן כאשר התבגר השתנה צבען אך הכינוי ג'ינג'י נשאר.
יחד גדלנו ועברנו את שנות ילדותינו היפות וחלק מזאת יש לזקוף לזכותו של יגאל היות והוא תמיד היה וותרן מטבעו. תמיד ויתר לטובת אחרים ואף פעם לא עשה את חשבונו הפרטי. תמיד הסתפק במה שניתן לו ואף פעם לא חפץ בדברים שמעבר לגבול יכולתו.
כבר בימי ילדותו אהב את חיי החברה ונראה היה שהחברה אהבה אותו. אופיו הטוב והנוח עזר לו להתחבב על ידיו ומכריו הרבים, הן בבית, בבית-הספר ובתנועת-הנוער שלה מסר חלק גדול מזמנו והחליט להמשיך בדרך זו אפילו לאחר שמרבית מחבריו הטובים עזבו אותה.
הוא הצטרף לגרעין הנוער-העובד ולאחר תקופת אמונים נשלחו להכשרה בקבוץ גבים.
יגאל מצא את עצמו עובד ברפת. מקצוע זה קסם לו והוא ראה בו את עתידו. ובמשך כל הזמן שקד על למודיו להעשיר את ידיעותיו ולהתמחות במקצוע.
לאחר תקופה הכשרה נוספת ביפעת ובמדרשה החקלאית של הנחל עבר יחד עם הגרעין לביתם החדש למשמר-דוד.
יגאל הגיע למטרתו. אליה נכסף זה זמן רב. ומה רבה היתה שמחתו כאשר בא ותאר בפנינו את ביתו החדש. שמחנו בשמחתו היות וראינו את יגאל הופך להיות אדם עצמאי העומד ברשות עצמו והשמח בעבודתו ובמעשיו.
מה זרחו עניו כאשר היה יושב בבית ומספר על המשק שלו. על החדר החדש שקיבל, על הרפת והעגלות וראינו את הסיפוק הרב שיש לו.
אך יד הגורל רצתה אחרת דוקא כאשר יגאל החל בחיים עצמאיים מלאי אושר דוקא כאן נגזר עליו להפסיק. כה אכזר היה הגורל שלא נתן לו אפילו להנות מעט מפרי עמלו ולטעום את החיים. והרי הוא רק בן 19 שנה.
אך יגאל לא הלך מאתנו. בליבנו הוא ישאר אתנו לתמיד. נמשיך לראות אותו בבלוריתו הפרועה והמתולתלת ובפניו השוחקות והעליזות. היות ואח טוב ויקר כיגאל מסרב הלב לשכח.
ת.נ.צ.ב.ה.
אחיו יורם