פלורה גז בן-מויאל ז"ל

קורות חיים

פלורה, בת אסתר ומרדכי בן-מויאל, נולדה בישראל בי"ב בחשוון תש"ך (13.11.1959). אחות למאיר, סימי, מיכאל, מולי, אליאס, רחל, שולמית, אודט ואבי.

פלורה גדלה בצפת, למדה בבית ספר ממלכתי ב' בעיר והמשיכה לתיכון החקלאי על שם חנה מייזל-שוחט בנהלל, השייך לאגף לחינוך חקלאי במשרד החינוך. היא התגוררה ולמדה בנהלל משנת 1972, סיימה י"ב כיתות במסלול העיוני של המגמה החקלאית ובמהלך תקופה זו קיבלה הכשרה חקלאית כללית, כולל השתלמות בענף בעלי חיים ובכלכלת בית. בשנת 1977, בסיום לימודיה התיכוניים, המשיכה פלורה ללימודים בסמינר לגננות בנהלל, אותו סיימה בהצלחה כעבור כשנתיים.

בשנת 1979, בתום לימודיה, התגייסה פלורה לצה"ל. בחודש אוגוסט 1980 היא נישאה למשה גז, גם הוא בן צפת, ומעט אחר כך החלה לעבוד כגננת בגן ילדים בחצור הגלילית. בשנת 1981 נולדה הבת ויקי. ב-1984 עברה המשפחה לגור בכפר סבא, ב-1985 נולדה הילה ובסוף 1986 נולד עידן.

פלורה עבדה במשך למעלה מעשרים שנים כגננת מטעם משרד החינוך בגן "תומר" בכפר סבא, הייתה גננת מוערכת מאוד, מקצועית, רגישה ואחראית. הכול הכירוה כאשת חינוך לדוגמה, בעלת שפה גבוהה ורהוטה שתמיד הייתה קשובה לכל אדם ולכל צורך. במהלך עבודתה היא למדה במגמת חינוך בבית ברל, ובשנת 2006 סיימה בהצלחה את לימודיה והוענק לה תואר ראשון בחינוך והוראה.

ביום חמישי י"ח באב תשע"א (18.08.2011) בצהריים פתחו כמה מחבלים, שחצו את הגבול ממצרים לישראל, בסדרת התקפות לעבר כלי רכב ישראליים בכביש אילת-עובדה (כביש 12), כ-12 קילומטרים מצפון-מערב לאילת. הם תקפו בירי וברימונים כמה אוטובוסים וכלי רכב פרטיים עד שנהרגו בפעולת כוח צה"ל. בהתקפת המחבלים נרצחו שישה אזרחים, חייל ולוחם משמר הגבול.

באותו יום נסעו פלורה ובעלה משה יחד עם בני הזוג קרלינסקי - שולמית, אחותה של פלורה, ובעלה דב - לחופשה בטאבה. שני הזוגות גרו בשכנות, האחיות היו חברות טובות והם הירבו לבלות ביחד. הם בחרו לנסוע דרך כביש 12 באומרם שזו הדרך היפה ביותר. בעוברם באזור עין נטפים עצרו המחבלים, שהתחזו לשוטרים מצריים, את הרכב ורצחו בירי את כל הנוסעים. הנרצחים הושארו ליד הרכב במשך כ-12 שעות, עד שהגיעו כוחות החילוץ לשטח.

פלורה הייתה בת 51 במותה. הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין "פרדס חיים" בכפר סבא, לצד בעלה, אחותה וגיסה. הותירה שתי בנות ובן, נכדה ושישה אחים ואחיות.

"משה ופלורה היו זוג אוהבים", כותבת הבת ויקי, "הורים מדהימים ולימים סבא וסבתא משכמם ומעלה לנכדתם אגם. אהבתם אחד לשנייה, הכבוד והזוגיות האיתנה היוו מודל לחיקוי עבור כולנו. תמיד היו מחובקים, מחויכים וביחד. בחייהם ובמותם לא נפרדו".