אלבום תמונות
יום רביעי, כ"ט אדר א' תשל"ח
...הסיבה השניה שכתבת היא הנכונה, והיא האמיתית ל"ביאוסך" בישיבה, שכפי שכתבת "אני מתוסכל", וזה נכון, משום שיש לכך כמה סיבות טובות, שאני עצמי חזיתי על בשרי. היו לך שתי תקופות בלימודים בישיבה. עד שאנחנו התגיסנו ופרק הזמן עד גיוסך.
עד שהתגייסנו למדת, ואפילו למדת היטב, אבל מאז שהתגייסנו הרגשת: "מה אני עושה פה בעצם, כשכולם נמצאים בצבא ו"נקרעים" להם שם על ההרים?"
אז גם את זה אפשר לפתור אם רוצים, אך השאלה היא מה כח הרצון ולמה כל כך מפריע שהחבר'ה נמצאים אי-שם, ואתה לומד בישיבה.
הנקודה השלישית שהדגשת, זה הקשרים החברתיים שלך, שאי אפשר לטפחם בישיבה. אני מסכים ולא מסכים כאחד -
אני לא מסכים, כי עובדה שאצלנו בקריה, לא היה מצב כפי שתארת, שהכל נורא משעמם וחסר שינוי - כל בוקר קימה, תילה, אוכל, סדר, אוכל, מנוחה, סדר, אוכל, סדר, שינה וחוזר חלילה - חמש שנים. בודאי שאם מסתכלים על זה כך, זה משעמם. אבל בקריה פתרנו את זה בכל מיני אירועים חברתיים, יציאה מהשגרה דרך משחקי כדורסל למשל, ועוד. אבל נוסף לכל - אם באמת היינו במדרגה אמיתית של הבנת חשיבות לימוד התורה, זה בכלל לא היה צריך להפריע לנו. להיפך, זה היה צריך לעזור שיש כל הזמן תרגולת קבועה, ולא מבזבזים זמן. אלא שאנחנו לא מספיק מודעים לחשיבות של התורה, ולכן צריכים עידוד ויציאה מהשגרה, וכזה לא בא, אנחנו מתוסכלים. לי נוצרה בעיה. מצד אחד באתי ללמוד, ולהיות יותר "יהודי", אבל מצד שני, כמוך כמוני, גם אני לא יכול לחיות בלי חברה, ומסעות וצחוק וחיוכים. ...אם החלטתך נחושה, אז אני יכול רק לאחל לך שתחזיק מעמד כחיל דתי נאמן ומתאמן לשמירה על מדינת-ישראל, שהיא ראשית בניננו הלאומי מזה אלפיים שנה. כמובן, שכמו שאנחנו לא מרגישים עוד את זה, גם אתה לא תרגיש, משום שכעת מריצים אותך, ולא נותנים לישון מספיק, אבל אם תחשוב על זה לפני הכניסה לצבא, תראה שזה עוזר. אני מציע לך ללמוד הלכות מסוימות שקצת מסובכות כמו - נטילת ידים, והלכות ארוחה, הרבה הלכות שבת, הרבה מדיני צבא ומלחמה והמון המון אמונה. אגב ספחו לפלוגה שלנו כמה נפלי טיס לא דתיים, ומתחילים לראות ניצנים של חשיבה על מהות אמונתנו וכל המשתמע מכך.