אלבום תמונות
יום שני, כ"ג אלול תשל"ח-25.9.78
משפחתי היקרה צרור שלומות!
...בזמן שלא הייתי בבית, ובמיוחד בחודש האחרון היו כמה תאריכים חשובים לנו, כגון: יום נישואין, ימי הולדת של אמא, נועה ויואב, חבל שלא השתתפתי, אני לפחות שולח את ברכותי ואיחולי. ברצוני להתיחס לנושא השלום. אבא! אולי ההיבט השלילי קצת לא יראה לך, אבל בכל זאת...
היבט שלילי על השלום: בשעה טובה ומוצלחת בא השלום המקווה והמיוחל שמאז קום המדינה מצפים לבואו. אחרי השמחה והצהלה נאפס את עצמנו, ונחשוב באמת מה יצא לנו מהשלום, מה הרווחנו ומה הפסדנו.
באנו לקמפ-דיויד, עם הצעות שונות, שאלמלא התפתחו הענינים במשך המו"מ כפי שהתפתחו, היו התוצאות בערך כך: עמדות שני הצדדים לא השתנו באופן מהותי המאפשר קרוב בין שני הצדדים, ע"כ נדחו הדיונים וההסכמות לעוד חודשים מספר. כדי שלא תכשל הועידה מה עשינו? ויתרנו על כל מה שהם אמרו (שהיה בתחום ההגיון) אם לא למעלה מזה.
בחזית המצרית - החזרנו את כל סיני. רק מי שמסתובב במקום הזה יכול להבין מה פירוש להחזיר את המרחב האסטרטגי וההגנתי העצום הזה. שלא נדבר על שדות התעופה ותחנות ההתראה שהושקעו בהם משאבים עצומים. בכלל הושקע בסיני סכום עתק. וכעת, הגבול יהיה אשקלון - באר-שבע. זה גבולות בטוחים? הלא אף אחד לא אמר שסאדאת לא ישנה בדיבורו, ואם כן, אז יהיה אסון גדול? כןלא מובטח לנו שיורשו של סאדאת יזדהה עמו בדעותיו. בחזית ירדן - לא החזרנו לירדנים את יהודה ושומרון באופן שהם יעשו מה שהם רוצים, אבל קבענו בעצם שיהודה ושומרון זה ירדן בשטח ישראל. מי ידאג להשקטת כל פראי חברון? ראש העיריה ג'עברי?! הוא ינהל את החיים בגדה המערבית וברצועת עזה, החברוני הזה שעליו מסופר ב"טיסה 139" (שיף, בר, בן-פורת), שהיה ממתכנני החטיפה באנטבה?! האם לא חרצו פה את גורל ההתישבות היהודית באיזור הזה?
וכעת עיקר הבעיה - הפלשתינאים. "ישראל מכירה לראשונה בזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתינאי ובדרישותיו הצודקות" (מן העתונות). מאימתי קרה כדבר הזה, שעם מצדיק את רוצחיו בפועל?! ולא כמו המצרים. שכבר חמש שנים קיים מצב אי לוחמה, אלא רוצחים ממש! יש להם החוצפה לבקש את השטחים שלהם (כך הם אומרים), והלא הם ברחו משם ב-48. "תנתן לפלשתינאים זכות ווטו בהסדר הסופי של מעמד הגדה המערבית ורצועת עזה". (מן העתונות). להם נותנים זכות ווטו?! הם אשר יקבעו את עתידנו וגורל מדינתנו?! נוסף לכל ההסכמים הללו עוד נאמר בעיתון: "קיומה שלירושלים העתיקה כחלק מירושלים המאוחדת, יועמד בסימן שאלה עוד פעם" (רוזנבלום). וכעת אחרי כל זה, האם אין מקום לדעה כי "לא ננוח ולא נשקוט, ליבנו מלא בהרגשה של חילול ה', ביזיון וכניעה, חרפה ובושה, עוד לא היה דבר כזה בהסטוריה של עם ישראל, שיעקר ישוב מא"י. מי שירים ידו על ישוב יסולק מהנהגת העם הזה, זוהי ממשלת בוגדי ישראל" (חנן פורת).
היבט חיובי על השלום:
על אף כל מה שנכתב קודם אודות השטחים והפלשתינאים, אעפ"כ, אנחנו מוכנים להשיל את עצמנו, וזו השפלה, ולוותר ולהסכים לתכנית השלום הזו. המבוגרים שביננו שסבל רב עברו מאז תקופת השואה, קום המדינה והמלחמות הרבות, הקורבנות הרבים שהיו מנת חלקנו מאז היותנו למדינה עצמאית, למודי הסבל הזה, מקבלים באהבה ובהערצה את הסכמתו של סאדאת לחתום על חוזה שלום עמנו. מספיק שבחזית המצרית יבוא הקץ למלחמות, ולו לטווח של עשר השנים הקרובות, אם לא למעלה מזה, זה מספיק בשביל לוותר על עמדותינו ולחתום על ההסכם. הצעירים שבינינו, אנחנו החיילים הפשוטים, וכן שאר הבחורים בשנות העשרים, שיודעים באופן תיאורטי מהי מלחמה, שמבינים את גודל העוצמה האדירה, שיש לשני הצבאות, ישראל ומצרים, את מיכשורי הכלים הלוחמים, את הטנקים, הארטילריה, המטוסים, וכח האש העצום שלהם, אנחנו, במידה מסוימת, גם נרתעים ממלחמה על אף שאנו מוכנים לכל אויב וצר. בכלל חתימה לחוזה שלום עם מצרים פירושה השבתת כל מדינות ערב, משום שבהחלט לא נראה ששאר מדינות ערב יצאו למלחמה בלי המצרים, כי הלא להם כלי הלחימה המשוכללים ביותר בין ארצות ערב. הפתרון לבעיה שהעלינו בהיבט השלילי, שם כתבנו שאין הבטחה שההסכם ישמר, הרי אפשר לבטוח בארה"ב, שחתמה על ההסכם כעדה, ובהחלט יש לקוות שאם אחד הצדדים יפר את ההסכם, ארה"ב תמלא את תפקידה.
סיכום
בעקבות כל מה שכתבתי כאן, שלדעתי ולפי מיטב הבנתי הוא לא רק מחשבותי האישיות, אלא הדילמה שיש להרבה אנשים. לנוער מהסוג שלנו, ש"גוש אמונים" וקמפ-דיויד משמשים בערבוביה.
החזרת סיני תכאב באמת, כי אני ממש מרגיש קשר למרחב העצום הזה, כחלק מארצנו (בכל הסיכום הזה לא הכנסתי את דעת ההלכה שאפשר לפרשה לשני פנים), וכן הרגשה אישית של אהבת ההרים והשממה, שבהם אגורה עוצמה לא פחות מאשר במפלים גבוהים ובנחלים זורמים, אז לפחות מה שנראה לי, שאף על פי שאני חוזר לקרית-ארבע, שבודאי יהיה איזור חם במאורעות, אין לי כל כוונה בשלב זה להשתתף במאורעות אלה, ובודאי לא בהפגנות אלימות של "גוש אמונים". אין לי כל רצון שיכפו עלי פסיכולוגית להשתתף באירועים הללו כי לא רק שאופן הפעולה לא לרוחי, גם אין לי שום בטחון שעצם הרעיון צודק, ואת זה כתבתי בסיכום הזה.