חורף סתיו אביב
עוד עונה חלפה
שנה ועוד שנה
ועברו כבר חמישה.
חמש שנים בלי שחרור,
חמש שנים בלי סימן,
חמש שנים בלי חגים,
חמש שנים שהלכו
ולא ישובו לעד.
חברים נסעו לחו"ל,
סיימו את הלימודים,
חלקם כבר התחתנו,
והביאו ילדים,
רק אנחנו כאן מחכים
וממתינים.
עוד שנה תחלוף,
ואיתה הגעגועים.
על האבן הקרה דמעה זלגה לי
והלב הפסיק לרגע פעימה
מסתכל אני בשם שכל כך אהבתי
וקשה לי להשלים עם מותך.
והדמעה מצאה לה נתיב
אל שמך, שחר בני
מפלסת לה דרך בחריצי האבן
אל לבך הקר בתוך האדמה
כל כך רציתי לחמם את לבך
גופי נקרע, מסתכל בשמים
ואולי סימן, נשמה או מלאך
והשמים יפים וכחולים
ואין סימן לחיים.
אם שומע אתה אותי בן
רואה את הסבל שפה מסתובב
חבק את אמא שנמצאת לידך
ספר שטוב היה לנו כאן
ואם אי פעם ניפגש
אני מבטיח לא להיפרד.
אבא, משה קיסוס.