6.8.73
היתה לנו הבוקר בחינת כושר. רצנו כמה ק"מ מסכנים בחול, והייתם צריכים לראות את כל הגדולים מקיאים בוכים ומיללים. בשבילי סה"כ לא רציני.
קבלתי כמה מילים טובות מהמפקד (סרן חיליק המפורסם). מה שנשאר לי סה"כ זה ראיון אצלו, ואני מקווה שאני אוגש למבחנים לשרות.
יום שלישי 13.00
2.10.73
אמא, אבא, רותי, כולם!
רק לפני שעה נודעה הבשורה המשמחת. (אני מאושר עד השמים). לאחר 3 ימים מפרכים ומיגעים מבחינה פיזית ורוחנית אני בפנים, ביחד עם גידי.
כל הגוף כואב לי אבל אני מאושר עד השמים. אנא, לא להעביר שום דבר הלאה. תשאירו את השמחה אצלכם. מקוה להיות ביום שישי.
שלכם...
14.10.73 שעה 00.15
אהלן!
אח, איזה טרקטור היה לנו עכשיו. טוב, לא משנה, העיקר שזה נגמר.
לראות אותך בזמן הקרוב אין צ'אנס. אני מקוה שאת מבינה את המצב (בלי לפטפט). כבר חודש לא הייתי בבית, ואני חושש שעוד הרבה זמן אני לא אהיה.
בקושי יש זמן לכתוב אפילו מכתב.
להת' שלך.
יום שישי 20.30 19.10.73
אהלן שושי!
יום שישי שגרתי. שירה אדירה משתוללת בחדר האוכל. גומרים לאכול והולכים לביתן. משחקים קצת דמקה ישרה והפוכה...
שושי, כבר מזמן שכחתי מה זה יום שישי בבית. שכחתי איך הוא נראה, שכחתי איך מרגישים יום כזה.
היום היה לנו עדכון נוסף מפי הסמ"פ שבא מן החזית. המצב טב אבל יש הרבה אבידות. והאבידות האלה צורמות וצובטות בלב. בעיקר שם אחד שכל כך כאב לי ששמעתי את שמו. אדם בעל אישיות וחוכמה, בקיצור - האדם שבגללו ובזכותו אני נמצא בסיירת. האדם הזה נהרג. חוץ מזה אין לי מה להוסיף. נקוה שהמלחמה תגמר מהר.
ספרי יותר, מה אתן עושות כל היום וכו' וכו'.
שושי. המלחמה הזאת כבר נמאסה עלי, וחוץ מזה אני אוהב אותך.
2.10.73
אהלן רותי!
שנה טובה עוד לא אחלתי לכם לכולם. מוטב מאוחר מאשר אף פעם. אז שנה טובה, מלאת הצלחות, ללא אכזבות וללא שגיאות וכו' וכו'.
לאמא שתהיה שנה ללא דאגות, ללא מחלות והרבה סיפוק.
גם לך, אבא.
שלכם, שלך, שלו ושלך.