לפנימייה ב"קריית - נוער", בירושלים התקבל ישי למגמת מכניקה עדינה, שם למד במשך ארבע שנים, ואף המשיך במסגרת העתודה במגמה זו. כל השנים שבהם למד בפנימייה ב"קריית - נוער", היה לישי חבר טוב שהיה צמוד אליו במשך כל אותה תקופה, דורון כהן. כל דבר שישי רצה לעשות היה קשור עם דורון. הם אפילו ביקשו לעבור לדירה מחוץ לפנימייה. הוא ודורון החליטו לא לרדת לחדר אוכל, אלא העדיפו להישאר בחדר ולהכין לעצמם ארוחות. כתוצאה מכך קיבלנו זימון לבירור, דורון וישי הבטיחו שלא יעשו זאת שוב.
אני נזכרת כשהייתי באה לבקר אותו בפנימייה, ישי היה כועס עלי שבאתי "בהפתעה", בלי להודיע. ישי היה נוהג להתלבש ברישול, נעליים קרועות, מכנסיים עם טלאים, למרות שידע שזה לא מצא חן בעיני, הואר בכל זאת נהג לחקות את החבר'ה. אני החלטתי לא לעשות מזה עניין, כי הבנתי שזאת תקופה של גיל טיפש עשרה והיא תעבור במשך הזמן ישי ידע להעריך את המאכלים שהכנתי לו, הוא מאוד אהב מלווח, עוגיות ובמיוחד את ה"סאבאייה". הוא היה נוהג לאבד את כיפות הראש הסרוגות ואני הייתי מזמינה לו חדשות, אצל התלמידות מפנימיית "אמנה" בכפר-סבא.
בסוף התיכון הוא החליט לנסוע עם חברו לטיול בסיני ולא להיות בחגיגות הסיום, דבר שמאוד הכעיס אותי. אבל הוא היה מרוצה ונלהב מהטיול ובילה שם במשך שלושה שבועות במחיצת הבדואים.
אני זוכרת גם, כשהוא היה בתיכון בשמינית (כיתה י"ב) הוא ודורון החליטו, שהם יפתחו דוכן לממכר שתייה ופיתות ביום העצמאות בכיכר מלכי - ישראל (כיכר יצחק רבין) בתל - אביב. הם קנו פיתות , חמוצים ומשקאות, לקחו את מכונית הטנדר של העבודה של אורי, והפכו אותה למזנון. הם קנו הרבה אבל מכרו מעט. ישי היה מאוד מאוכזב, משום שהיה צריך לזרוק הרבה מהסחורה שהם קנו. אנחנו ניסינו לעודד אותו, שלא נורא, העיקר שהוא יוזם דברים וכו'.
ישי היה אספן כפייתי, הוא היה אוסף דברים מכל הבא ליד. הוא רצה לעשות סככה בחצר האחורית, על מנת לשים את החפצים שהוא נהג לאסוף בדרך. כל מנוע, שהוא היה רואה באיזשהו חור, הוא היה סוחב איתו לחצר, על מנת לפרק אותו ולעשות מנוף. בסופו של דבר הוא בנה סככה כמו שהוא חלם, וריצף אותה במו ידיו עם כל מיני מרצפות שהוא מצא. ישי אהב הרבה קשקושים, היה אוסף כתבות ועיתונים כמו: "דבר לילדים", "במחנה", "ביטאון חיל - האוויר", ושומר אותם בקרטונים שהיו עמוסים מהחוברות. כבר מגיל קטן ישי היה אוסף גלויות ומטבעות. יש לו אלבומים מלאים מטבעות ושטרות מכל העולם. הוא לא נתן לאף אחד לנגוע באוסף שלו.
השינוי הגדול שחל בו היה מהכיתה השישית (י') לכיתה השביעית (י"א) . בהיותו בכיתה השישית, נהג ישי לבקר בתדירות גבוהה אצל אם הבית, הוא אהב את הילדים שלהם ויש לו תמונות רבות במחיצתם. בזמן התיכון הוא קיבל צו - גיוס, אבל החליט לדחות את הגיוס ולהמשיך כמו שאר החברים שלו , ללמוד בעתודה האקדמאית במסלול של מכניקה עדינה.