אם היה לי אופנוע
דבר ראשון
הייתי נוסע איתו רחוק רחוק ומהר.
טס איתו בכבישי הדרום
חורש את כביש הערבה עד שיתעייף
ומשתדל לחזור באותה מהירות בשלום.
אם היה לי אופנוע
הייתי קורע את כביש ניצנה,
עד שהיה נוצר וואדי בכביש.
הייתי נוסע מהר מאוד,
שהתמרורים היו מתכופפים
וההרים היו מסתובבים מרוב המהירות.
אם היה לי אופנוע
הייתי חורש איתו את כבישי הצפון
מגיע לחרמון ועולה איתו לרמה
ויורד לבקעה וחוזר לכינרת
מגיע לטבריה ועולה לצפת
משם לקריית-שמונה ומשם לראש-פינה
עובר את נמל עכו בדרך לחיפה
סוטה טיפה שמאלה בכביש הישן לחדרה
מעתלית לבית-ליד ומשמה הביתה
אבל אם לא נשאר עוד דלק, אפשר למלא.
מצומת רעננה עד צומת גהה, גנות, גשר ראשון,
קסטינה ומסמיה, צומת פלוגות, קמה, להבים
ומנוחה בבאר-שבע;
משמה לדימונה, צומת ירוחם, צומת הערבה
וקורע את הכביש עד אילת.
לו היה לי כסף
הייתי קונה לי אופנוע, מכונית-ספורט,
יאכטה, סירת-מרוץ, גלשן, כדור-פורח,
סוס, קרוון, חווה + אורווה, אווירון, ג'יפ.
אם היה לי אופנוע
הייתי נוסע לסיני,
בדרך בטאבה מוריד את המדים ועובר לסרבל,
מוריד לראשון ופונה לדרום
מגיע לנואייבה, תדלוק קצר
ואז ישר לדהב, מקום של מנוחה ומרגוע.
מותח שרירים, עושה כיופים וממשיך לשארם,
בדרך בראס-נצרני משחזר זיכרונות,
חושב בשארם ומשם לראס-מוחמד,
גומר ברס-מוחמד, עובר לסנטה,
קופץ על הג'בל, חוזר לצומת דהב.
זהו, התעייפתי, האופנוע לא כמו סוס טוב,
הוא נוהם, כמו אומר: רוצה עוד אך מה יהיה עלי?
ייגמר לי הכסף, המזומנים, הכבישים, המסלולים,
הדיו לכתוב.
חוץ-מזה, הידיים שלי כואבות מרוב רכיבה וכתיבה.
בינתיים נעשה מנוחה,
אוף, כמה שאני עייף ועוד לא רכבתי מטר,
מזל שאין לי אופנוע.