סגן שלמה אשל אולשטיין ז"ל

קורות חיים

בן טדיאוש והלנה ז"ל. נולד ביום כ"ט במרחשון תש"ג (9.11.1942) בבריה"מ. הוא עלה לארץ בשנת 1957 וכעבור זמן קצר הגיע לשפיים. במסגרת "עליית-הנוער", והמשיך את לימודיו במשק עד גיוסו לצה"ל. הוא התקבל כחבר בקיבוץ, עסק בספורט, שיחק בכדורסל והיה חבר בנבחרת טניס-השולחן של "הפועל" שפיים. נוסף לכך אהב לעסוק בדיג תת-מימי ואף הקים חוג למפרשיות.

שלמה גויס לצה"ל ביולי 1961 והתנדב לקומנדו הימי. לאחר שסיים את שירותו הסדיר הצטרף לשירות-קבע. הוא השתחרר מצה"ל בדרגת סגן בשנת 1967. לאחר שחרורו מן הצבא החל ללמוד בקורס הנדסאי מכונות וחרטות - אותו סיים בהצטיינות, ולאחר מכן עבד במסגריה שבמשק.

ביום כ"ה באלול תשכ"ט (8.9.1969), נפל בעת מילוי תפקידו במבצע הנועז של טיבוע שתי טרפדות מצריות במפרץ סואץ. הניח אישה ושני ילדים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בשפיים.

אמיץ, עניו, בעל נימוסים ושלמות נפשית. היה מוכשר להתמודד עם אתגרים והיה מסור לעם וליחידתו. הודות לחשיבותו הקרבית, פנו אליו בחצות כדי לשתפו במבצע הנועז, ממנו לא חזר עוד.

שר-הביטחון, משה דיין, ספד לו ולחבריו ובין יתר דבריו אמר: "סגן שלמה אשל וחבריו נוטעים כרמים - אך לא תמיד הם רואים את פריים; בונים בתים - ולעתים אין הם חוזרים אליהם; נושאים נשים - אולם לא כולם זוכים לגדל את ילדיהם, לחנכם ולהיות אתם. עתה, לאחר מלחמת ששת הימים, זו השנה השלישית שהנם ערוכים על גדות הסואץ, ברמת-הגולן בערבה ובבקעת-הירדן - לוחמים לשלומה ולעתידה של ישראל. אין הם רבים - אך כוחם עולה על מספרם. וכאשר הם נופלים, באים אחיהם הצעירים לשאת את חרבם ולנצור את המעוזים שבגבולות, נכונים ללחום בים ומתחת למים, וביחידות הרגלים - דבקים בדרכם ונאמנים לייעודם לתת לעמם חיים במולדתו".

מפקד חיל-הים כתב מכתב-תנחומים למשפחה ובין השאר כתב לאמור: "אחד הקצינים והלוחמים המעולים אשר בחיל היה שלמה. כלוחם וכאדם התגלה שלמה כבעל אחריות ונאמנות, יעיל ומסור לעבודתו. כחבר וכלוחם היה אהוד על מפקדיו וחבריו, אשר להם היה כאח וכרע נאמן. נאמנותו למשקו ולחיל היו ללא סייג. כאשר נדרש - חזר למשקו, ולא היסס אף רגע לחזור לשירות בחיל כאשר נתבקש לכך, מאחר שהבין והכיר בחשיבות שירותו ובגודל תרומתו ליחידתו ולחיל - ובכל התעלה מעל עצמו בוותרו על בניית ביתו ושהייה בחיק משפחתו".

במכתב תנחומים של מפקד היחידה נכתב בין השאר, לאמור: "מותו של שלמה הוא אבדה גדולה ליחידה ומותיר חלל ריק ועצב בלב לוחמיה, אשר קיוו לראותו חוזר ונוטל שרביט פיקוד בתפקיד מרכזי ובכיר. תקוה זו התבססה על הכרת תכונותיו משך שנים, בהן שירת ביחידה, תוך מיצוי נדיר של סגולותיו בעת מלאו משימתו האחרונה. למשימה זו, שהיא מן הקשות והמזהירות שנטל על עצמו, יצא בלב שלם ובנפש חפצה. בגאון ובביטחון. מעטים הם הלוחמים הממלאים שורותינו ורק קומץ יחידים נמצא ראוי לפקד עליהם. שלמה נמנה עם אלה האחרונים. שכן ניחן בכל אותן תכונות, ששילובן מנהיג לוחמים לביצוע בלתי-אפשרי כביכול ... ייתכן כי בידיעה שדמותו של שלמה מהווה מופת לחבריו, פקודיו ומפקדיו וכי מעלליו הם מקור השראה לפעולות שתכליתן לאמץ ביטחון ישראל, תמצאו ניחומים".

קיבוץ שפיים הוציא לאור חוברת לזכרו, הנושאת את שמו.