טוראי מקסים סורובצב ז"ל

קורות חיים

מקסים בן אולגה וגרגורי, אח לאלכסנדר. נולד ביום ט"ו באדר א' תשמ"ד (18.2.1984) בזאפורוז'יה שבאוקראינה, שם למד בבית-הספר היסודי לאמנות.

מקסים היה ילד שמח ומפנק, שוחר דעת ותלמיד טוב, מקובל חברתית, מנהיג ויחצ"ן. מקסים חבב ריקודים ולמד ריקודי-עם בבית הספר היסודי לאמנות באוקראינה, סיים בהצטיינות וקיבל תעודה להוראת ריקודי עם. בילדותו השתתף בחוג לדרמה בבית-הספר היסודי ובחוג קראטה.

אביו נהג לשחק עימו טניס שולחן. בגיל 10 התייתם מקסים מאביו ואחיו הגדול שימש לו כאב.

מקסים פנה ללימודים בבית-הספר התיכון המקצועי, על-מנת לעזור לאמו בפרנסת המשפחה, והוכשר כנגר ומניח פרקטים.

בשנת 1998 החל מקסים את פעילותו במועדון הנוער של הסוכנות היהודית, שם שימש כמדריך. כעבור זמן-מה התקבל לתוכנית נעל"ה ובשנת 2000 עלה ארצה. מקסים שמח מאוד לעלות לישראל. הוא התקבל לפנימייה הדתית בכפר בתיה ברעננה, שם רכש חברים רבים והיה מרוצה.

מקסים, שכונה בחיבה "זיפר", חלם על גיוסו לצה"ל ורצה מאוד לשרת כלוחם. ביולי 2003 התגייס מקסים לצה"ל ושירת ביחידת חי"ר בגדוד 'נחשון'. מקסים היה חייל מצטיין ואהב מאוד את יחידתו.

ביום כ"ט בתשרי תשס"ד (25.10.2003) נפל מקסים בעת שירותו והוא בן תשע-עשרה. מקסים נטמן בבית-העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר אחריו אם ואח.

מורתו לתנ"ך ספדה לו: "הדבר הראשון שראיתי במקסים היו עיניו הכחולות הגדולות. לפעמים הוא היה מקשיב, לפעמים מספר בדיחות, ולפעמים פשוט נרדם. פעם, בשיעור תנ"ך, שאלתי שאלה ומקסים מתוך שינה ענה ואמר - 'את רואה המורה אני כמו נביא, אני יכול לעשות כמה פעולות ביחד. גם לישון וגם להקשיב' - וחזר לישון".

ידידתו כתבה: "מקסים היה בן אדם עם לב טוב ואחלה חבר. תמיד בכל רגע עזר לחברים וכולם אהבו אותו. הכרתי את מקסים לפני ארבע שנים. בילינו יחד כמעט כל הזמן ולא היתה פעם שביקשתי ממנו דבר-מה והוא לא עשה. עברנו יחד צרות ושמחה. אף פעם בחיים לא היה לי חבר טוב כמו מקסים. חבל מאוד שעזבת אותנו מוקדם כל כך. תחסר לנו תמיד".

חברו מפרויקט נעל"ה מכפר בתיה, כתב: "מקסים היה עבורנו כמו שמש, תמיד עם חיוך על פניו, או שהציג בפנינו הצגות מצחיקות והעלה את מצב הרוח שלנו לכל היום. התגייסנו באותה התקופה והייתי גאה שיש לי חבר כמוהו. בכל פעם שאני מגיע מהצבא הביתה אני עולה לקברו ולא מאמין שהוא שוכב שם מתחת לאדמה, כל כך צעיר. כשקיבלתי את ההודעה על מותו חיכיתי לו שייצא ויגיד שזו בדיחה ושהכל טוב. עכשיו, ברגעים הקשים במהלך שירותי, אני פונה אליו כי אני יודע שהוא תמיד חבר".