תפריט נגישות

סא"ל יורם יעקב דהאן ז"ל

יורם יעקב דהאן
בן 32 בנפלו
בן לילי ושמעון חי
נולד בצוריאל
בכ"ח בתמוז תשכ"ד, 8/7/1964
התגורר בצוריאל
התגייס ב-אוגוסט 1982
שרת בחיל הנדסה
יחידה: יק"ל
נפל בעת מילוי תפקידו
בי"ב בסיון תשנ"ו, 30/5/1996
מקום נפילה: מארג' עיון
באזור לבנון
מקום קבורה: נהריה
הותיר: אישה - אורלי, בת - שני ובן - שגיא, הורים וחמישה אחים ואחיות - יוסי, מרים, אריק, איריס ותמיר

קורות חיים

בן לילי ושמעון-חי. נולד ביום כ"ח בתמוז תשכ"ד (8.7.1964) במושב צוריאל המערבי העליון, שם גדל והתחנך. בן שלישי מתוך שישה אחים ואחיות. את שמו השני - יעקב - קיבל על שם סבו.

ילד חרוץ, מושבניק לכל דבר, שסייע במשק בכל הנדרש - החל מטיפול מסור בלולו תרנגולות (מטילות) וכלה בקטיף תפוחים ואפרסקים.

יורם החל את לימודיו בבית-הספר הממלכתי-דתי "יהלום" במעלות. בסיום כיתה ח' עבר לפנימיית בית-הספר התיכון על-שם ברל כצנלסון בכפר סבא, שם אותר כמחונן ולמד במגמה גיאוגרפית מורחבת.

תחביביו של יורם היו קשורים רובם ככולם לאדמה, לטבע ולחקלאות. הוא אהב לטייל, נהנה מאוד מפירות העונה שגדלו ברחבי המושב, גידל כלבים ובמיוחד אהב את זן הבוקסרים.

יורם באופיו הדומיננטי בלט , תמיד הורגש במרכז העניינים, אהב לעזור לזולת ואף עסק בפעילויות התנדבותיות.

בלה, אם הבית של הפנימייה בה גר במהלך לימודיו בבית הספר התיכון מספרת כי בתקופת שהותו בפנימייה אהב לטפח את הפרחים והעצים ברחבי הפנימיה. אחד הסיפורי הבולטים מאותה תקופה וזכור היטב לחבריו מאותה תקופה ושכל כך איפיינו אות היה שלקראת אחד הטיולים השנתיים עזר לחבריו לממן את הטיול השנתי בכך שרתם את כולם לעבודה חקלאית בכדי לממן את הטיול.

באותם ימים נהג יורם לומר כי "להיות יחד בפנימייה זה יותר ממשפחה" כדי להדגיש את הייחודיות שבתנאי המקום. הקשרים החברתיים שנוצרו אז נשמרו על-ידו לאורך כל השנים, כשהזיכרונות מאותה תקופה- מלווים את יורם ואת חבריו.

יורם בגר ורכש עצמאות. היה קשור מאוד לבני משפחתו. כשחזר למושב בעת החופשות נהג לעבוד עם אחיו במשק המשפחה שהניבה למידה משותפת, וחוויות בלתי נשכחות, עבור כל אחד מבני המשפחה.

בראשית חודש אוגוסט 1982 התגייס לצה"ל. עם גיוסו לצה"ל התקבל למסלול היוקרתי של בית-הספר לטיסה. בהמשך עבר לחיל ההנדסה הקרבית. לאחר אימון מתקדם והכנה לקורס קציני אג"מ יצא לקורס קצינים וסיימו כקצין הנדסה.יורם מילא מגוון תפקידים בחיל, חלקם תפקידי מטה ורובם בתור מפקד לוחם. בקיץ 85 ' החל את שירותו בצבא הקבע. שנה מאוחר יותר עבר קורס מפקדי פלוגות והיה למפקד פלוגה ברמת הגולן, שם הכיר את אורלי, ששירתה כפקידה פלוגתית ביחידה. דרכם של השניים הצטלבה ומאז לא נפרדו עוד. הם נישאו בקיץ 88 ' ובנו את ביתם בעכו.

יורם התגלה כבן זוג למופת, שותף נאמן, אכפתי ומעורב בכל הנעשה בבית. הוא ניחן בחוש טכני מפותח וידע לתקן ולסדר כל דבר בבית, ובכל פינה בבית ניכר מגע קסם ידו המקצועי.

בזמנו הפנוי אהב לעסוק בעבודות נגרות בעץ. אך מעל לכול גילה יורם צימאון בלתי פוסק להיות מעורב בחיי ילדיו והפגין דאגה עמוקה לשלומם ולעתידם והרעיף חום ואהבה, מתנות ופינוקים על בני משפחתו. יורם שכל כך אהב את ארץ ישראל הישנה והטובה, ערבי זמר ושירה בציבור. דקלם מערכונים של "הגשש החיוור" והאזין בהנאה לשירים שסימלו עבורו את הישראליות. יורם שילב באופן מפוקח בין היותו איש צבא שאפתן לבין היותו בעל משפחה מסור ותומך.

בשנת 1990 , במהלך שירותו הצבאי , יצא ללימודים באוניברסיטת חיפה. בקיץ 1992 סיים את התואר הראשון בהצטיינות בחוגים היסטוריה של המזרח התיכון ולימודי ארץ-ישראל. הוא זומן לריאיון למרכז הערכה ותכנן להמשיך וללמוד לתואר שני.

יורם המשיך לעלות בסולם הדרגות כשחוות הדעת שקיבל לאורך כל השנים העידו על מצוינות, אחריות, מסירות לעבודה ורמה מקצועית גבוהה. הוא שירת כקצין אג"מ ובמסגרת זו השתתף בתרגילים גדודיים וחטיבתיים כבקר. בהמשך התמנה לסגן מפקד בבסיס הדרכה בהל"צ (בית הספר להנדסה צבאית) בנגב ולאחר מכן שימש כסגן מפקד גדוד שאותו הקים גדוד "להב 603 ". מפקדיו העידו כי היה סמג"ד אמין ועצמאי שמילא את תפקידו בצורה טובה ביותר וחזו לו עתיד מזהיר במערכת הצבאית.

יורם קיבל דרגות סגן אלוף ומונה לקצין הנדסה ביחידת הקישור ללבנון. היה זה התפקיד האחרון אותו הספיק למלא בחייו, מתוך אמונה עמוקה והקרבה אישית משמעותית. אחריותו כללה בניית מוצבים ופריצת צירים, טיפול במוקשים ובמטענים, מבצעים מיוחדים, חניכת צבא דרום לבנון וקידום נושאי כוח אדם. מפקד היחידה חיווה דעתו כי יורם, בתקופת שירותו ביחידה, העלה את רמת הביצוע של ההנדסה והמליץ על יציאתו של יורם לקורס מג"דים )מפקדי גדוד( שלאחריו היה מיועד לחזור יורם לתפקיד הנכסף – מג"ד )מפקד גדוד( "להב 603 ". יורם, שאף בכל מאודו להגיע לתפקיד זה, לא זכה לכך.

מטען צד הופעל על כוח של צה"ל, שנע בסמוך למשרדי הצלב האדום באזור מרג' עיון. באותה עת שהה יורם בשיירת מפקדים וקציני מטה של יחידת הקישור ללבנון בדרכם למטולה. מששמע יורם על האירוע פנה לאזור הפעלת המטען על מנת לסייע לכוח שנפגע. אז הפעילו המחבלים מטען שני שהתפוצץ ויורם נהרג. עמו נפלו: סרן משה הרוש, סגן יצחק מזרחי וסמ"ר יצחק שפירא. עוד שבעה חיילים נפצעו בתקרית.

סגן אלוף יורם-יעקב דהאן נפל בקרב בדרום לבנון ביום י"ב בסיוון תשנ"ו ) 30.5.1996 (. בן שלושים ושתיים היה בנפלו. יורם הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בנהריה. הותיר אישה, בת - שני ובן -שגיא, הורים וחמישה אחים ואחיות: יוסי, מרים, אריק, איריס ותמיר.

במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק: "יורם שירת כקצין ההנדסה של יחידת הקישור ללבנון, ותואר על ידי מפקדיו כקצין מקצועי ויסודי, שמילא את תפקידו במסירות, והפגין אומץ לב ותושייה בכל משימה שביצע. יורם רקם מערכת יחסים ייחודית עם הסובבים אותו בצבא ההגנה לישראל, בצבא דרום לבנון, ובקרב אזרחי דרום לבנון, והיה נכון לעזור ולתרום מעצמו ומניסיונו לכול."

מפקד היחידה כתב למשפחה: "סא"ל יורם, קצין ההנדסה, פעל כדרכו בנחישות. התנדב ראשון לכל משימה והיווה דמות נערצת ביחידה, האמין בצדקת הדרך ושאף לשלמות הביצוע. הייתה זו זכות ועונג עבורי לעבוד עם יורם, קצין ואדם נבון, רציני, מלא מרץ ושמחת חיים. תכונותיו ואופיו גיבשו סביבו את מפקדיו, חבריו ופקודיו ביחידה. שאף תמיד לבצע תפקידים קשים ומורכבים, נרתם לכל אתגר ומשימה. כמאמין בצדקת הדרך התמודד בהתמדה ובנחישות עם כל משימותיו."

שנתיים לאחר נפילתו כתבו חבריו : "אנו חשים גאווה של הזכות הגדולה שנפלה בחלנו להכיר את יורם, לעבוד איתו, להימנות על פקודיו, מפקדיו וחבריו. מותו, ליד חבריו מסמל יותר מכל את האדם והפקד שבו... בחייו ובמותו המחיש יורם את הערכים הנעלים מכל שאדם וחייל בצה"ל מתחנך לאורם: את האחווה ואת האחריות, את האומץ ואת המקצועיות, את הערך חיי האדם ואת הדוגמא האישית. איבדנו את יורם , חבר, מפקד, אב ובעל. אך המופת יישאר עמנו ולאורו יתחנכו דורות לוחמים נוספים".

באותה שנה כתב אלוף פיקוד צפון דאז, האלוף עמירם לוין, מכתב לשני ושגיא: "רציתי שתדעו שאבא שלכם נהרג כשהוא רץ להציל חיילים, חברים שלו. אבא שלכם היה קצין הנדסה והוא ידע טוב מכולנו כמה מסוכן לרוץ למקום בו יש סכנת התפוצצות מטענים, אבל הוא רץ כי מפקדים אמיצים מתגברים על הפחד ורצים להציל את החיילים שלהם. אנחנו בצבא לא אוהבים להשתמש במילה גיבור כי אנחנו קצת ביישנים וקצת קמצנים במילים, אבל אבא שלכם באמת עשה מעשה אמיץ, כאשר לא היסס, ורץ לסייע לחיילים שחשב שהם בסכנה, אבא שלכם עשה מעשה גבורה ולכן הוא גיבור".

משפחתו של יורם פעלה ועדיין פועל לשמר את מפעל ההנצחה לזכרו של יורם. לאחר נפילתו הוקמו פעילויות הנצחה בבית הספר היסודי "יהל"ם" בו למד במעלות; ימי שדאות ולמידת מורשת קרב עם חיילי הנדסה קרבית במהלכם חולקו כובעים לזכרו, ימי ספורט, מרוץ הלפיד במעלות, מסע בעקבות מורשתו של יורם, נסיעה לרמת הגולן למחנה שיורם הקים, לימוד תורה שבועי בימי שישי, הקרנת סרט לזכרו וסיפור סיפור גבורתו בכל שנה . ב"בית יד לבנים" במעלות נערך ערב לזכרו, בבית הספר "הר שכניה" שבמשגב מסופר סיפור גבורתו ביום הזיכרון לחללי צה"ל. ארונות ספרים, כיסוי לתיבה ונתפרה פרוכת לארון הקודש בבית כנסת חב"ד נתרמו על ידי משפחות לזכרו של יורם. סידורים ומחזורים לשלוש הרגלים נתרמו לבית הכנסת "בן איש חי" ע"י המשפחה לזכרו של יורם ועילוי נשמתו. בנוסף, המשפחה תרמה כרית להנחת התינוק בברית מילה לעילוי נשמתו של יורם. אלמנתו אורלי הקימה עמותה להנצחת זכרו ששמה "אורחות יורם". משפחתו תרמה ספר תורה לזכרו שהוכנס לבית הכנסת "ימין מקרבת" בעכו. שמו של יורם מופיע על גבי אנדרטה לזכר חללי צה"ל בתיכון "כצנלסון" בכפר סבא. ערב מיוחד לזכרו התקיים באביב 97 ' בו נטלו חלק מוזמנים רבים.

במהלך השנים סופר סיפורו של יורם בפני קהילות יהודיות בצרפת ובארצות הברית במסעות לגיוס כספים לצה"ל. בשנים 2012-2013 נערכו מרוצים עירוניים בעכו לזכרו בשיתוף עם בית הספר התיכון בו מלמדת רעייתו. ארגון "אחריי", גדוד 605 בו הוא שירת, משפחה, חברים ותושבי העיר. בציון 20 שנה לנפילתו נאספו חברים ומשפחה ליום טיול בגליל המקום האהוב עליו בליווי סיפור מורשת הקרב שלו וזיכרונות על יורם, חבריו מספרים את מורשתו לחיילי הגדוד החדשים המגיעים. כמו כן איגדה אורלי רעייתו ספר זיכרונות על יורם ובו מסופר סיפור חייו, תמונות, מכתבי פרידה מחבריו ובני משפחתו וציורים שציירו ילדיו.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה