רב"ט שמעון שלום ז"ל

קורות חיים

שמעון, בן לאה ויחיא, נולד בשנת תרצ"ה (1934) בג'יבלה שבתימן ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1949. הוא לא למד לימודים סדירים, אלא לימודי קודש, בבית אביו בעיר מולדתו. שמעון היה חרוץ ופעלתן, אהב את עבודתו בבית-החרושת ושנא את הבטלה.

הממונים עליו היו מרוצים ממנו וראו בו עובד מסור, דייקן ואחראי. שקט היה וצנוע, ולא התהלך בגדולות. מטבעו היה חברותי, אהב את קרבת הזולת וידע לקשור קשרי אחווה ורעות.

מעולם לא הרים קולו על איש, והיה נוח לבריות וחביב. תמיד היה שמח, טוב-לב, נדיב ורחב-יד. כל מיודעיו הכירוהו כדובר אמת, ישר-דרך ובעל מצפון.

שמעון גויס לצה"ל בתחילת דצמבר 1952. בצבא שימש בתפקידים אחדים: בתחילה שירת ברבנות הצבאית והיה מוסמך כשרות, ואחרי-כן הוצב לחיל השריון והיה רובאי חרמ"ש. בכל מקום ששירת היה חייל אחראי ומסור לתפקידו.

מפקדיו וחבריו חיבבו אותו משום שתמיד נכון היה להתנדב ולקבל על עצמו כל משימה. בתום תקופת שירותו הסדיר שוחרר והוצב ליחידת מילואים. לעתים מזומנות היה נקרא לתקופות של שירות מילואים ואף השתתף במלחמה בשנת 1967, והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים".

בשנת 1955 נשא את חברתו אורה לאישה, וברבות הימים נולדו להם בנים ובנות. את ילדיו חינך ברוח המסורת ובדרך הישר ולא מנע מהם דבר מכל אשר יכול לתת להם. הוא אהב מאוד את הוריו, רחש להם כבוד והערכה והיה בעל מסור ואב טוב ומיטיב.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גויס שמעון ונשלח לחזית ברמת הגולן. לאחר עשרה ימי לחימה, ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), נפגע ונהרג מפגז של מרגמה, שפגע ישירות בעמדה שלו, במוצב בצומת רפיד. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר סבא. השאיר אחריו אישה, שני בנים ושתי בנות, אם ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שמעון היה מסור לחבריו והתחבב עליהם מאוד. הוא היה נכון לכול ומילא כל תפקיד ברצון ובאהבה".

נתרמו לזכרו ספר תורה וארון קודש לבית הכנסת שבו התפלל בכפר סבא.