רס"ן ציון עזרא ז"ל

קורות חיים

בן סביחה וסלמן (דוד). נולד ביום י' תשרי תשכ"ד (28.9.1963) בבית שאן. למד בבית-הספר היסודי "תחכמוני" בבית שאן. המשיך את לימודיו בכיתות ז'-ח' במכינה בגבעת-שמואל וסיים את לימודיו התיכוניים בישיבת בני-עקיבא בכפר הרוא"ה. תלמיד מצטיין ומחונן היה, ובישיבת כפר הרוא"ה היה רב פורים.

"ציון היה תלמיד שקדן, מבריק וחרוץ" מעידה מורתו רחל בטיטו, "על אף תכונות אלו שיכול להתגאות בהן, היה צנוע וביישן למדי. מעולם לא התפרץ או טען נגד, אלא קיבל דברים בהבנה ובאהבה. רק עיניו המיוחדות הביעו את רגשותיו. הוא בלט בהתמדתו בלימודים, בסדר ובניקיון שאיפיינו את מחברותיו. גם לאחר שנים, כשבגר תמיד הקדים שלום בחיוכו המיוחד".

הוא היה חבר בתנועת בני-עקיבא ונמנה עם מקימי שבט אריאל בבית-שאן בשנים 1975-1980. אישיותו בלטה במסירות המיוחדת לכל משימה שנטל על עצמו: תכנון ובניית הספרייה התורנית וחדר ההנצחה לבוגרי השבט, שיקום מערכת החשמל, הדפסת עלון לשבת ארגון, הכנת כתובות אש, ארגון טיולים ועוד. לא היה מקום ולא הייתה פעילות שציון לא הטביע בם את רישומו, וכל זאת בצניעות הדעת. איש איש הביע את דעתו אך בלי לשים לב כולם הסכימו עם ציון, כמובן לא מתוך כפייה, אלא מתוך הבנה.

ועוד מציינים חבריו את השקט הנפשי שמאחוריו עמד נער שכל עולמו היה יושר, אמינות ואהבת צדק. אפרים, אחיו של ציון מתאר את היושר המופלג של אחיו: "אם תוך כדי נסיעה היה צורך לסטות מן המסלול ולבצע נסיעה פרטית, מיד היה כותב בפנקסו עד כאן בתפקיד, מכאן ואילך נסיעה פרטית".

לציון היו "ידי זהב", הוא לא יכול היה לראות משהו מקולקל מבלי שימהר לתקנו: תאורה, ארון, מקלט, מנעול. תחביבים נוספים היו לו- טיולים, וקריאה בספרים. ציון היה בעל מזג נוח, שקט, חביב על הוריו, אחיו ואחיותיו. עשה הרבה ודיבר מעט, היה נעים הליכות וצנוע, הסתפק במועט. כשסיים את לימודיו התיכוניים הצטרף לעתודה האקדמאית. למד בטכניון הנדסת בניין וסיים לימודיו בהצטיינות.

בשלהי אוקטובר 1981 גויס לצה"ל וקיבל דחיית שירות במסגרת העתודה. בתקופה זו השתלם בקורס מכי"ם ובקורס קצינים. במחצית פברואר 1986 התחיל את שירות החובה שלו כקצין אקדמאי בחיל התחזוקה באגף הבינוי. בין תפקידיו: קצין בינוי, ראש מדור אחזקה וראש צוות.

הוריו מספרים כי הקדיש את כל זמנו לצבא, לעיתים על חשבון חופשות ויציאות הביתה.

בשנת 1989 החל את שירות הקבע שלו. להלן הערכות מפקדיו המצויות בתיקו האישי: "הקצין מתפקד היטב ברמה גבוהה. בעל גישה עיניינית ומקצועית. תרם רבות לקידום הנושאים בהם עסק".

בשנת 1988, בתקופת שרותו בצבאי, הכיר את איריס רעייתו לעתיד, אשר שרתה באותה מסגרת צה"לית, "מרכז בינוי". יחד הקימו בית חם ואוהב ולאחר שנתיים נולד בנם רז, לו היה ציון אב למופת.

ביום ו' בתמוז תשנ"ד (15.6.1994) נפל ציון בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בבית-שאן.

בן שלושים היה בנופלו. השאיר אחריו אישה, בן, הורים, שמונה אחים: מנשה, עזרא, אפרים, שלום, דן, גד, אלי וגולן ושתי אחיות: דליה וציונה. הוא קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק: "ציון היה קצין בינוי במרכז הבינוי של צה"ל. הוא תואר ע"י מפקדיו כקצין צנוע, בעל יכולת מקצועית גבוהה, נעים הליכות המוכן לעזור לסובבים אותו בכל עת".

כותב מפקדו: "רב סרן ציון שירת במסירות ובנאמנות במרכז הבינוי וביחידות בינוי בתפקידים מקצועיים מגוונים. בהיותו מהנדס בניין תרם רבות מידיעותיו ויכולתו לבניית תשתיות ומבנים במספר רב של מחנות צה"ל. במסגרת תפקידיו הוכיח את יכולתו המקצועית הגבוהה, את המוטיבציה ואת כושר העבודה והיוזמה הטמונים בו. הוא היה צנוע ונעים הליכות, ונחשב בעיני הסובבים אותו כרציני ומוכן תמיד לעזור ולסייע".

משפחתו תרמה לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת בני עקיבא בסניף בני עקיבא בבית-שאן, ופתחה גמ"ח "דרכי ציון" להשאלת ציוד (כמו- כסאות, שולחנות וכלים). חבריו ליחידה הוציאו לאור חוברת ובה דברים לזכרו וציוני דרך בעבודתו.