קורות חיים
בן מזל ושלמה. נולד ביום כ"ב בטבת תשי"ט (2.1.1959) בתל אביב, בן בכור ומסור להוריו, אחריו נולדו אחיו מוטקי וגילי. ילדותו ונעוריו של בצלאל עברו עליו בקריית שלום. הוא למד בבית-הספר היסודי "גבעת שלום" בתל אביב ובכל אותה תקופה היה פעיל בתנועת "הצופים", בשבט השכונתי.
זמן רב הקדיש בצלאל לקריאת ספרים, לעיתים קרא עד השעות הקטנות של הלילה. הוא שאב מהספרים עניין, ידע והנאה. מגיל צעיר היה בצלאל ידוע בידי הזהב שלו: בבית-הספר הקפיד על כתב ציורי במחברותיו ומאוחר יותר הירבה לרשום ולצייר בצבעי שמן ומים. כאשר הגיעה העת ללכת לבית-הספר התיכון, היה ברור שיירשם למגמת אדריכלות והבחירה נפלה על "אורט טכניקום" בגבעתיים. הלימודים אפשרו לבצלאל לבטא את כישוריו והוא התמיד בהם והצליח. בבית הוריו עומדים ותלויים רבים מן הציורים והעבודות שצייר במהלך השנים. בד בבד עם ההתמדה בלימודים והפעילות בשבט "הצופים", היה בצלאל ספורטאי בנשמתו ובאורח חייו. הוא הקפיד על הליכה קבועה לחדר כושר, הרמת משקולות ותזונה נכונה.
ביולי 1977 התגייס בצלאל לצה"ל במלוא המוטיבציה, ועשה את שירותו כלוחם וכמ"כ בחטיבת גולני, אותה העריץ.
לאחר השחרור מצה"ל התגייס לשירות הביטחון הכללי, כמאבטח. בעקבות עבודתו החדשה עבר בצלאל לירושלים והתגורר בדירה שכורה עם שני שותפים. הוא נשבה בקסמה של העיר ונפשו נקשרה בה בקשר חם. למרות העבודה האינטנסיבית, השתדל בצלאל להקדיש זמן לטיולים ובחיפושית מקרטעת שרכש לעצמו, חרש עם חבריו את הארץ לאורכה ולרוחבה.
לאחר שנת עבודה טס בצלאל לארצות הברית לטיול בן מספר חודשים. הוא חזר עם אין-ספור חוויות מופלאות ותצלומים רבים שתיעדו אותן, תחביב נוסף שרכש. בחוזרו ארצה המשיך בצלאל את עיסוקיו האומנותיים: יחד עם האומן הירושלמי קלמן שמי, שהיה אז בראשית דרכו, יצרו השניים שטיחים מלבד, פטנט ייחודי של קלמן. לאחר תקופת מה בתחום זה הרגיש בצלאל כי מיצה את עצמו והגיע זמנו "להתמסד". בגיל 26 החל את לימודיו האקדמיים במגמת מזרחנות, והערבית הפכה לשפה החביבה עליו. לאורך שנות לימודיו פירנס את עצמו כמאבטח בשירות הביטחון ועם תום לימודיו הפך לעובד מן המניין במגזר הערבי של השירות.
את אשתו ענת פגש בצלאל בשירות. השניים נישאו במאי 1988 וקבעו את ביתם בכפר סבא, עיר שבצלאל כה אהב בשל שטחיה הירוקים והרוגע שהשרתה עליו. ארבע שנים אחר כך, נולדה בתם הבכורה טל, שהוכיחה כשרונות דומים לאביה, באהבתה לציור. באוגוסט 1994 נולדה בתם השנייה מאיה. בצלאל, בדרכו הייחודית, הצליח לשלב בין חיי משפחה לבין קריירה ושאיפות מקצועיות. בסבלנות ובאהבה אין קץ ישב עם בנותיו לשחק, לצייר וללמד.
לאורך שנות שירותו התקדם בצלאל ובעזרת המוטיבציה שלו, מקצועיותו ועקשנותו השתלב במגזר המפעילים בשירות, דבר שהיה עבורו חלום שהתגשם.
סיפר מפקדו של בצלאל: "היתה לי הזכות הגדולה לעבוד אתך בשנתיים האחרונות ולהכירך מקרוב. יכולנו כולנו לראות בסיפוק גדול את התקדמותך ואת הצלחתך. את הדרך הקשה בה בחרת, אותה פילסת בנחישות ובמסירות, מאז התגייסת לשירות ב-1985. לא מצאת מנוח עד אשר הגשמת את אותם מטרות ואתגרים ששמת לעצמך. ועשית את עבודתך הקשה, באותו שילוב מבורך של צניעות גדולה, חוכמה, איכפתיות, ידענות וצימאון להרבות דעת, והכל עם אהבה גדולה לבית ולמשפחה. אהבנו את החזות הביישנית של אישיותך הקורנת ומלאת היופי הפנימי, החן וההומור".
חבריהם הרבים של בצלאל וענת מספרים בחוברת ההנצחה שהוציאו לזכרו, על בצלאל, החבר האמיתי, שתמיד נכון לעזור ולייעץ בדרכו האופיינית הצנועה, בחיוך ובנועם. בצלאל, שהיה איש שיחה נעים ומצחיק, ידע להסתכל על הדברים גם בציניות. עוד מספרים על הערכתו לאוכל משובח ואשתו אף מעידה על מטעמים שידע להכין במטבח, כולם פרי המצאתו.
בצלאל נפל בעת מילוי תפקידו, ביום כ"ז באדר א' תשנ"ז (6.3.1997) ונטמן בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. בן שלושים ושמונה היה בנופלו. השאיר אחריו אשה ושתי בנות רכות בשנים, הורים ושני אחים.